איך בונים תקשורת חיובית בתוך המשפחה?
מאת: דורית גבאי, רו”ח
מה המשמעות של שיווק וקידום כשזה מגיע לעולם המשפחה?
זה שאלה מאוד מעניינת, כי בדרך כלל האוריינטציה היא עסקית.
השתמשת עד היום בהרבה מונחים מהעולם העסקי, והבאת אותם למשפחה, וזה היה קל לעיכול. זה פעם ראשונה שזה קצת קצת קשה. תסבירי לנו.
לאט לאט. קודם כול, המבנה הארגוני שלפיו אני מנהלת את עסקיי ואחרים שרוצים ומוכנים לעשות את השינוי, זה מבנה ארגוני שהתגלה על ידי הרולד הבארד. הוא קבע את המבנה הארגוני לשבע דיביזיות – שבעה אגפים, שבעה אזורי עבודה. עכשיו, אין במשפחה לוח ארגון כזה שאומר: דיביזיה 1, דיביזיה 2, דיביזיה 3, אלא יש לנו בעצם איזושהי תנועתיות בפעילות. ועכשיו הגענו לאזור של השיווק והקידום. מה זה שיווק וקידום של עסק? נכון, אנחנו מוציאים סרטונים, מוציאים קליפים, עושים קמפיין רציני, כרטיס ביקור, מפרסמים את המוצר – משקפיים או מה שלא יהיה.
גם להיראות בצורה מסוימת.
נכון, משרד מסודר, מתוקתק, כניסה נקייה – ניקיון וסדר זה א’ ב’. אותו דבר בבית: אנחנו רוצים.. מה זה הקידום? שיחשבו עלינו טוב, שיסתכלו, שיגידו וואו! שיעריצו, שירצו מהדבר. נכון? אז גם משפחה יש לה מה להציע. בר מצווה זה אירוע קידום מאוד חשוב, והוא מאוד משמעותי. נולד תינוק ויש אירוע מכונן – אז זה האירוע, זה הפריט – האירוע כולו: איך שהאימא לבושה ואיך שהאבא לבוש וכן הלאה, זה הפריט של המשפחה. איך שהמשפחה מתקשרת בפייסבוק – אם אתה רואה אימא ואבא שכל היום בפאבים וכל הזמן בזה, אז זה מה שהם מקדמים שידעו עליהם, זה מה שהם, והפוך – אם אתה רואה משפחה מטיילת, שביל ישראל וכן הלאה וכן הלאה – זה מה שהיא משווקת. גם בבית – אותו דבר בתוך התקשורות בתוך הילדים. הרבה פעמים ילדים לא מכירים את האחים שלהם. הם לא יודעים שאח שלהם מצטיין באיזשהו חוג סיור, כי הם לא מתקשרים – הם לא מספרים בתוך המשפחה.
למה את חושבת שזה קורה?
קודם כול, יש בעיה של תקשורת, בעיה שהתרבות…
הקבוצות המשפחתיות, הווטאספים – כאילו יש משהו שמראה על איזושהי אופציה תקשורתית שלא הייתה קיימת, אבל את אומרת שלא מנצלים את זה נכון.
לפעמים גם זה לא קיים.
תראי, זה כלי, זה לא מחליף את הבאמת. לפעמים ההורים צריכים ליצור את הסביבה לספר ולשתף, שזה בפני עצמו אתגר להורים. אבל גם הילד יספר, וגם שההורים ידעו אחד על השני – הוא סיים מקום ראשון בתחרות או שסיים מקום שלישי בתחרות – זה גם בסדר! עלה שלב בקראטה… זה לא משנה מה. כל התקדמות…
אם אנחנו רוצים ילדים שמשתפים אחד את השני, משתפים אותנו, משתפים בכלל, יודעים לדבר על זה – אנחנו צריכים לדבר בעצמנו.
כל משפחה מספרת אחד על השני, וממנה החוצה – קורים פלאים. פתאום הילד מספר לחבר שלו על אחותו שסיימה בסיף מקום זה וזה. פתאום במקרה אבא של החבר שלו הוא מאמן בינלאומי. אי אפשר לדעת מאיפה זה מגיע.
זה גם ייצור איזושהי מתיחות של תחרותיות, שכל פעם מציינים לשבח את מי שהצליח, הגיע למשהו.
ואני חושבת שזה גם היכולת לפרגן – אם אני יודע לפרגן לאח שלי, אז יש לזה המון המון משמעות. אם אני לומד את זה מגיל מאוד מאוד צעיר, שאין לי בעיה בתור אח לבוא ולהגיד בשבחי אחי, אז אני מלמד את הילד שיעור מאוד מאוד חשוב. תחרותיות לא נוצרת מהמקום הזה. אני דווקא בעד שנראה תמיד לילדים שלנו – לא נסתיר – יש משפחות שבהן אפילו מסתירים… נולד תינוק חדש, אז האימא אפילו לא מחבקת אותו ליד הילד בן השלוש כדי לא… לא, להיפך! נראה להם שיש לנו אהבה מספיק בשביל כולם. זה אותו דבר גם כאן.
נכון. וגם אנחנו מחזיקים את זה תמיד לעולם העסקי. בעולם העסקי, יש לנו משפט שאנחנו מחפשים בסוף להכניס גם כסף – מהשירות שאנחנו נותנים, מהמוצרים. יש משפט שאותו פילוסוף אמר: הכנסה ברוטו היא נתון ראשי. כמה אתה רוצה להכניס? הרבה! גודלה לא איכותה של רשימת הנמענים ומספר דברי הדואר הנשלחים אליהם, קובעת את ההכנסה ברוטו של ארגון. זאת אומרת, ככל שהעסק או הפירמה – הקוסמטיקאית, המשתלה – מוציאה החוצה תקשורת, מספרת: עשינו ככה, עשינו ככה – הבאנו מוצרים חדשים וכן הלאה וכן הלאה – נכנס גם יותר כסף.
במשפחה את לא מחפשת את הכסף – את מחפשת את השגשוג, את האושר – המוצר הסופי זה אושר. אנחנו רוצים אושר, אנחנו רוצים שתהיה שביעות רצון, אנחנו רוצים שיהיה המשך ליעד הבא, לשבת הבאה. הרי אנחנו חיים משבת לשבת, מחמין לחמין. את יודעת, לעבור את היום הזה, לעבור את השבוע הזה. הנה הוא סיים כיתה א’, הנה הוא סיים את החוג אופניים, השחייה. הרי זה מה שמקדם אותנו, ואנחנו גם בודקים את הידע – איך הוא מתקדם, אני לא משווה אותו לילד אחר – יש לי ילד אחד שגמר לשחות בגיל 8, וילד אחר גמר בגיל 7. לקדם, לקדם, לקדם!
דורית גבאי, תודה רבהJ
תמלול ראיון עם דורית גבאי ב”משפחה שכזו” מיום 21.4.2018
