סמכותו של המנהל ליתן את האישור לפי סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין, ביטול קנסות – אימתי?

מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

בית המשפט המחוזי דחה את בקשות המערערת לבטל את הסכם המס שהושג בינה לבין המשיב, לפתוח את שומת שנת 2003, לקלוט טופסי 50, לקלוט את דוח ההכנסות שלה לשנת 2004 ולבטל קנסות שהטיל עליה המנהל.

בית המשפט קבע, כי תיקון דוחות לא ייעשה במקום שבו לא התגלו עובדות מהותיות חדשות, ולעניין סעיף 50 לחוק, נפסק, בין היתר, כי מכוחו יש בידי המשיב להשתמש גם באמצעי של אי מתן האישור, כדי להבטיח את תשלום חובות המס שהיו למערערת באותה עת.

העובדות

1. ביום 2.11.2004, נחתם בין המערערת לבין המשיב הסכם ביחס לשנת המס 2003.
2. עניינו של הסכם זה היה תיאום הוצאות משפטיות והוצאות מימון של המערערת בסך כולל של 500,000 ₪.
3. במסגרת דיון זה, מבקשת המערערת לפתוח את השומה לשנת 2003.
4. המערערת פנתה לראשונה למשיב, בבקשה לפתוח את השומה ביום 21.5.2008, וזאת על בסיס הנחה שגויה של רואה החשבון (כך נכתב בבקשה), כי בשנים הבאות החברה תרוויח.
5. במסגרת הבקשה האמורה, הוגשו דוחות מתוקנים לשנת 2003, בהם בוצעו שינויים והתאמות ביחס לדוחות המקוריים, הקטנת סעיפי הרווח, הלקוחות והמחזור המוצהר והגדלת סעיף זכאים ויתרות זכות. כמו כן, הוסף סעיף הוצאות אחרות לדוח רווח והפסד.
6. הבקשה נדחתה על ידי פקיד השומה.
7. כמו כן, ביקשה המערערת לקלוט טופסי 50 שהגישה למשיב ביום 23.7.2008, בנימוק שכל נכסי המקרקעין שהיו ברשות החברה, היו בבחינת מלאי עסקי. הבקשה לא התייחסה לאישור טופס 50 ביחס לפתיחת השומה לשנת 2003.
8. ביום 27.7.2008, דחה המשיב את בקשת המערערת, בין השאר לאור העובדה כי לחברה חובות מס בשומות 2003-2001, וכן חובות מס בגין ניכויים לשנים 2004-2002 שלא הוסדרו. הבקשה נדחתה עד לתשלום חובות המס שאינם שנויים במחלוקת.
9. המערערת גם עתרה לקליטת הדוח שלה לשנת 2004 ולביטול הקנסות שהושתו עליה, אך ביחס לסעדים אלו לא הובאו נימוקים כלשהם.

המחלוקות

גדר המחלוקת העיקרי נסב סביב סירוב המשיב לבטל הסכם מס שנחתם בין המערערת לבין המשיב.

שתי המחלוקות האחרות מתייחסות לדחיית בקשת המערערת לקליטת טופסי האישורים לפי סעיף 50 לחוק שהוגשו למשיב על ידי המערערת ולדחיית בקשת המערערת לקליטת דוח ההכנסות שלה לשנת המס 2004.

פסק הדין

בית המשפט חזר על ההלכה, כי תיקון דוחות לא ייעשה במקום שבו לא התגלו עובדות מהותיות חדשות, ובעניין זה הוא סמך את ידיו על הפסיקה בעניין מפעלי מתכת קדמאני בעמ נ’ פקיד שומה עכו (1), וקבע כי בעניין דנן לא התגלו עובדות חדשות, והדיווח נעשה על יסוד ידיעת כל העובדות.

בית המשפט קבע, כי חתימת הסכם המס בהמלצתו של רואה החשבון של המערערת הייתה חלק מהתנהלות שהשתלמה למערערת כדי להשיג תועלת אחרת, שהיא השגת טופס 50. בנסיבות אלו, בהן ההסכם הלם את אינטרס המערערת, דחה בית המשפט את טענת המערערת בדבר כפייה או טעות. בית המשפט קבע כי מושגים אלו אינם הולמים מצב שבו רואה החשבון המייצג את הנישום סבור כי רצוי לו לפעול בדרך מסוימת, והוא שוקל באותה עת שיקולים כלכליים של כדאיות. גם אם המערערת חתמה על ההסכם מבלי שהייתה שלמה עימו או מבלי שידעה מה יהיו הרווחים בעתיד, היא נטלה סיכון, ואין מצב כזה מצדיק את ביטול ההסכם.

בית המשפט התייחס גם לכך כי הקושי שלא נצפה כהלכה, נוצר בשל תגובת הבנקים לנוכח ההתנהלות הבלתי תקינה של המערערת, בכך שלא העבירה את כספי הדיירים לבנק המלווה בניגוד לחוק של מכר דירות.

התנהלות המערערת הייתה שלא כדין גם במישור המיסויי, בהיותה מנוגדת לסעיף 8א לפקודת מס הכנסה.

נוסף על כך, ההסכם בין המערערת למשיב התייחס אך ורק לתיאום הוצאות, ואין כל קשר בין הדיווח השגוי של החברה לגבי ההכנסות מהפרויקט לבין ההסכם אותו היא ביקשה לבטל. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב, כי המערערת למעשה מבקשת סעד בדמות תיקון סעיפים אחרים בשומת שנת 2003, וזאת עקב דיווח בלתי תקין מצידה.

בית המשפט גם דחה את בקשת המערערת לקליטת טופסי 50, בהסתמכו על פסק הדין בעניין עמי חזן נ’ פקיד השומה נתניה (2). על פי סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין, על פקיד השומה לאשר תחילה כי העסקה ניתנת לשומה על פי הפקודה, ומשאישור זה ניתן, יוכל מנהל מס שבח להעניק את הפטור ממס שבח. בכך יש תיאום בין שתי המערכות – זו של מס הכנסה וזו של מיסוי מקרקעין, ופיקוח על העסקה, שלא תמוסה במיסוי יתר או במיסוי חסר.

בית המשפט הדגיש, כי מכוח סעיף 50(ב) לחוק, יש בידי המשיב להשתמש גם באמצעי של אי מתן האישור כדי להבטיח את תשלום חובות המס, ובזמן הרלוונטי לדרישות אישורי הטפסים, עמדו חובות מס למערערת.

בית המשפט אף קיבל את עמדת המשיב לעניין אי קליטת הדוח לשנת 2004. המשיב הסביר כי אי קליטת הדוח נבעה מקשיים שהתעוררו לנוכח הימנעות רואה החשבון ממתן חוות דעת. התקבל הסבר המשיב לגבי קבלת השגות המערערת לגבי השנים 2006-2005 בהסתמך על הדוחות ה”פגומים”, כך שלכל היותר, יש בידי המערערת להצביע על כך שלגבי שנים אחרות נהגו עימה לפני משורת הדין. 

כמו כן, בית המשפט דחה את בקשת המערערת לביטול קנסות, כאשר לא פורטו העובדות הקונקרטיות עליהן היא מבוססת, לרבות לעניין מהות הקנסות שהוטלו והסיבות לאי הדיווח במועד. לא הייתה מחלוקת כי החברה הייתה מצויה בהליך של פירוק, ותפקדה במצב של קשיים כלכליים שנגרמו על ידי האינתיפאדה. גם אז, היה על המערערת להניח מצע משפטי, המתייחס לסמכות בית המשפט לבטל את הקנסות והקושר אותו לעובדות שהוא נאחז בהן, דבר שלא נעשה. לא הובהר מה הקשר בין העובדות שעלו לבין אי הדיווח.

הערות שוליים:

1. עמה 501/04 מפעלי מתכת דמאני בעמ נ’ פקיד שומה עכו מיסים כא5
2. עא 9412/03 עמי חזן נ’ פקיד השומה נתניה מיסים

נכתב ביום 22.9.2016

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי 2016

#663