עסק משפחתי

מאת: דורית גבאי, רו”ח

עכשיו לשאלה מעניינת: מה הופך משפחה לעסק מצליח? ואני לא מדברת באמת על עסק – business. משפחה. בואו נראה… בוקר טוב דורית גבאי. אז איך באמת משפחה היא עסק? בואי תספרי לנו.

אוקיי, אז כל עסק יש לפחות אחד ויותר שייסדו אותו, שהקימו אותו, שיצרו את החזון שלו, שיש את השאיפה שרוצים, את המוצרים שרוצים בעזרתם לעזור לאנשים וכן הלאה וכן הלאה. המטרה קצרת מועד, ארוכת מועד. אותו דבר התא המשפחתי. משפחות, כמו שאתן יודעות, הן מגוונות, וכששנים מחליטים להקים משפחה, או שאימא מחליטה להמשיך כחד הורית את המשפחה שלה, היא צריכה לשים את השאיפה כחלק ממטרת הקבוצה. ברגע שיש לה ילדים, הם כבר קבוצה – הם יותר מבן אדם אחד – והקבוצה הזאת חולקת מטרה, שאיפה, רעיון משותף, אתיקה, קודי התנהגות ואיזשהו היגיון שמדביק ומאחד את האנשים לכדי קבוצה. וזה לא שונה מעסק.

איך בעצם מיישמים את זה ביום – יום? את אומרת דברים נורא נורא גדולים, אבל באמת איך זה בפרקטיקה?

זה יותר פשוט ממה שזה נשמע. כמו שבעסק יש ישיבות צוות, יש תכנית לשבוע ולשנה, ועוקבים שהיא מתקדמת, ואיך מטפלים בבעיה עם איזה לקוח – אותו דבר בבית. אנחנו בראש השנה העברי בעצם יושבים ומחליטים מה התכנית לשנה הקרובה כמשפחה, וכל שנה יש לנו מישהו אחד שבפוקוס, וכל שנה יש מישהו שמקבל יותר מקום, כי יש צרכים שונים, לפעמים אנחנו רוצים לתת לילד אחד יותר כוח לקראת כיתה א’, אחד לסיום כיתה י”ב.

נכון. כל אחד צריך אותנו במינון אחר בתקופות אחרות. אני חייבת להגיד שכאילו מצד אחד, בהתחלה כששמעתי את זה, אמרתי: מה, זה נשמע מאוד קר – משפחה כעסק. מצד שני, עכשיו אני שומעת אותך מדברת, ואני אומרת שאני תמיד גם בהרצאות שלי, גם בקבוצות שלי – אני תמיד אומרת להורים: לפני שאתם בונים באמת תכנית עסקית, תמיד מסתכלים שנה קדימה, בונים מטרות – בדיוק כמו שאת אומרת: יש לכם איזשהו חזון. כמעט אף זוג הורים לא יושב לפני שהוא מביא ילד לעולם, ושואל: לאן אנחנו חותרים? איך אנחנו רוצים לראות אותו בגיל 25? מה אנחנו עושים היום, שהוא נכון או לא נכון, בשביל שבגיל 25 נשאף להגיע למטרה שאנחנו רוצים? כאילו פתאום זה נשמע לי מאוד הגיוני.

אני מודה לך על כך. אני רוצה להגיד לך שזה יותר פשוט ממה שזה נשמע. יש לי שלושה ילדים, זה יותר פשוט ממה שזה נראה. מה שחשוב הוא שבאמת ההורים או מי שנמצא בבית, יראה דוגמה אישית, יכתיב את הקוד האתי, יסכימו על המטרות. זאת אומרת, זה עניין של דיאלוג. לפעמים האימא רוצה משהו, אבל הילדים ממש בכיוון אחר! יסכימו על המטרות, יסכימו על הדרך. אם ילד רוצה לנסות חוג מסוים, ואין את התקציב, אז אנחנו מסבירים לו: תקשיב, זה לא מתאים השנה. אנחנו ננסה את החוג בשנה הבאה.

אם הקוד האתי של ההורים זה לשקר או כל הזמן להיות בתחום האפור, כל הזמן לרכל על אנשים, או כל הזמן להגיד שהמדינה הזאת נוראה ואיומה – אז הילד הזה מקבל את האטמוספירה הזאת, וככה הוא מדבר עם החברים ועם המורה ועם אח שלו, והוא בועט והוא לא מסכים, וכל פעם שילד מפריע לו, הוא מעיף אותו מהחדר.

אז באמת שומרים על האתיקה בתוך המשפחה? זה לא דבר פשוט.

תראי, הנוכחות האתית היא קריטית גם בעסקים. אם עסק מרמה את הלקוח שלו, או אם את נותנת את המוצר בחצי כמות במקום הכמות, הבטחת שירות ואת לא נותנת אותו – בטווח הקצר, אולי תרוויחי קצת כסף, אבל בטווח הרחוק, את לא תשרדי. אז גם ההורים.

כשאת מדברת אל אנשים מתוך מקום מסוים, יש המון הבנה. ופתאום כשהיא אומרת את זה מתוך מקום עסקי, זה יכול לדבר לחצי אנשים שלא מבינים דווקא את המקום הרגשי יותר.

אנחנו לא מפטרים את הילד – אנחנו לא אומרים לו: תשמע, אתה מפוטר, אתה לא מביא את המוצר. אבל כן יש אפשרות להדריך אותו ולהגיד לו: היום אנחנו ככה. וכל שבוע אנחנו כמשפחה בשישי או בערב שבת, כל אחד מספר על עצמו. אז לפעמים אתה עברת איזשהו קושי השבוע. ילדים חושבים שההורים מצליחים כל הזמן – זה לא נכון! עוברים קושי. אני אומרת: יודע מה? אני לא מביאה את הבעיה בום על השולחן ומשאירה אותה. אני בדרך כלל משתפת דברים שכבר התגברתי עליהם, כדי להראות שעשיתי את הקושי ועשיתי את זה. אני אומרת: תשמע, השבוע חטפתי! בוטל לי חוזה! או משהו כזה – זה לא נעים! אז אתה אומר: כן, ואז מה? טיפלנו, התקשרנו ללקוח, אמרנו אולי נעשה את זה בצורה שונה. אבל להראות שהדרך היא גם חלק מההתקדמות והלמידה, ושלהורים גם יש קשיים. אז מה את בבית ספר? יש לך יום אחד נורא… בסדר…

בשביל שאני בתור ילד ארגיש שזה בסדר שאני נתקל במכשולים ולא נגמר העולם, אז אני חייב להיות מודל לזה. דורית גבאי, מה יהיה לנו בהמשך?

בהמשך אני מציעה לדבר על איך יוצרים תקשורות ואיכות של תקשורת בתוך המשפחה ומהמשפחה החוצה, ואיך בעצם מודדים את התרומה של בני המשפחה למטרות שלה.

תמלול ראיון עם דורית גבאי ב”משפחה שכזו” מיום 19.2.2018