מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

בפסק הדין בעניין מדינת ישראל נ’ ש.י.צ. אירועים בעמ ואח’ (1), קבעה השופטת כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, לאור הדיונים שהתקיימו בפניה בעניינם של הנאשמים ולאחר שבחנה את הנסיבות כולן, מן הראוי שתפסול את עצמה מלדון בעניינם של הנאשמים ככל הקשור לניהול גן האירועים (גן השקמים), וזאת אך ורק על מנת שלא יקום חשש למראית פני הצדק, וצדק ייעשה וייראה שנעשה.

עובדות

1. הנאשמים ציון תמם וש.י.צ אירועים בע”מ (הנאשמים) פנו לבית המשפט בבקשה כי השופטת א. טלמור תפסול את עצמה מלדון בעניינם, וזאת בשל העובדה ששלוש פעמים לפחות דנה עד כה בעניין גן האירועים שסביבו נסב גם כתב האישום הנוכחי, והפעם מבחינת ניהול הספרים שבו.
2. לטענת הנאשמים, בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט זה בבש 5003/02 מיום 29.9.2003, קבע בית המשפט בדונו בנושאי תכנון ובנייה כנגד המעשים שיוחסו לחברה ש.י.צ אירועים כדלקמן: “מדובר במבקשים שבנו בנייה רחבת היקף ללא היתר בנייה כדין, ועושים שימוש נרחב בבנייה זו שהינו שימוש חורג ובלתי חוקי ושלא כדין, והכול ללא היתרים כדין וללא רישיון עסק כדין, כך שלא בכדי דחתה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה את תוכניותיהם… מדובר כאמור בבנייה בלתי חוקית רחבת היקף ושימוש חורג ובלתי חוקי בבנייה זו ובמקרקעין ללא היתרים כדין וללא רישיונות כדין…”
3. הנאשמים טענו כי החלטה זו בעיקר היא אשר הובילה בהמשך לפסילת מותב זה מלדון בכתב אישום אחר שהוגש נגדם במסגרת תפ 3380/02.

גדר המחלוקת העיקרי

הנאשמים טענו כי מאחר שבית משפט זה דן בעבר בתיקים אחרים של הנאשמים בענייני תכנון ובנייה הנוגעים לגן האירועים, עובדה זו מעוררת, לשיטתם, חשש לקיומה של דעה קדומה אצל בית המשפט, וכן פגיעה במראית פני הצדק, במידה המצדיקה פסילה. לביסוס טענתם הפנו הנאשמים, כאמור, לפסק הדין בעפ 300/04 (2), שבו הורה הנשיא ברק בערעור שהוגש על החלטת בית משפט זה, שלא לפסול את עצמו מלדון בכתב אישום כנגד הנאשמים בתפ 3380/02, על העברתו של התיק לשופט אחר לאור מעורבותה של השופטת בהליך קודם, כאמור בהחלטתו.

המדינה התנגדה לבקשת הפסילה, בציינה כי המבחן לפסילת שופט המצוי בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, שהוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים בניהול המשפט, פורש כאפשרות ממשית למשוא פנים, להבדיל מחשש סביר בלבד.

המדינה הוסיפה, כי על פי הפסיקה, אין חשש למשוא פנים גם במקרה שבו נקבע בפני שופט דיון בשני כתבי אישום, ששניהם מייחסים לאותם נאשמים עבירות מס, והעובדה שבית המשפט יודע על מעורבות נוספת לכאורה של אותם נאשמים, אין בה כדי להקים עילת פסלות.

המדינה טענה כי אין כל עילת פסלות שעה שמדובר בשני עניינים שונים בתכלית. ההחלטות הקודמות שניתנו על ידי בית משפט זה בעניין גן האירועים בענייני תכנון ובנייה, אין בהן הבעת עמדה או דעה באשר לצדדים עצמם או באשר למחלוקת נשוא הדיון בתיק הנוכחי, שעניינו בדיני המיסים, ומכאן שאין חשש לדעה קדומה. מה עוד, ששאלת מהימנות הצדדים לא הוכרעה בהליכים הקודמים, ולא היוותה בסיס להחלטה שניתנה שם.

בנסיבות אלו, טענה המדינה, כי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים, ואף מראית פני הצדק אינה נפגמת, שכן דבר שבשגרה הוא ששופטים דנים פעם ופעמיים בעניינו של אותו נאשם, ובהעדר נסיבות מיוחדות, אין בכך כדי להוות עילה לפסול.

פסק הדין

הלכה פסוקה היא, שעצם העובדה שאותו שופט דן פעמים חוזרות בעניינו של אותו נאשם, אינה מקימה עילה לפסילה (3).

כדי שתיווצר עילת פסילה, על הטוען לה להראות שהתקיימו נסיבות מיוחדות כלשהן, המעוררות חשש ממשי בראיה אובייקטיבית לקיומו של משוא פנים ולמראית פני הצדק.

מאחר שבית משפט זה דן מספר פעמים בעניינו של גן האירועים בנושאי תכנון ובנייה, כשבתיק מינהלי קודם, בש 5003/02 בהחלטה מיום 29.9.2003, נקבעו קביעות עובדתיות ומשפטיות נחרצות, ובכלל אלה, הוגדרו הנאשמים במסגרת התיק הקודם עברייני בנייה, ונקבע כי נעשתה באותו מקרה בנייה בלתי חוקית רחבת היקף, קבע כב’ הנשיא ברק בערעור שהוגש על החלטת בית משפט זה, שלא לפסול את עצמו, שבנסיבות המיוחדות של אותו מקרה, ומשבחרה המאשימה להותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט, מצא כב’ השופט הנשיא ברק לנכון להעביר את התיק לשופט אחר, העברה שאין בה החלטת פסילה (2) (4).

השופטת קבעה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, לאור כל האמור לעיל באשר לדיונים שהתקיימו בפניה בעניינם של הנאשמים, ולאחר שבחנה את הנסיבות כולן, מן הראוי שתפסול את עצמה מלדון בעניינם של הנאשמים ככל הקשור לניהול גן אירועים, וזאת אך ורק על מנת שלא יקום חשש למראית פני הצדק, וצדק ייעשה וייראה שנעשה.

ניתן ביום 3.4.2008.

הערות שוליים:

1. ת”פ 2327/07 מדינת ישראל נ’ ש.י.צ. אירועים בעמ ואח’
2. ע”פ 300/04 ש.י.צ. אירועים בעמ ושלום תמם נ’ מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז.
3. ע”א1478/97 מדינת ישראל נ’ חן פד נא 4 673.
4. ע”פ 6510/04 מדינת ישראל נ’ מאיר עזורי ואח’ .

נכתב ביום 29.12.2019

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

#1247