מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

ועדת הערר, חסידה חן ציון ואחרים נגד מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (1), דנה בהחלת חזקת השיתוף על מכירת נכס, לצורך חישוב מס שבח: במקרה שהנכס כולו היה שייך לבן הזוג, שהלך לעולמו בתקופה שבה חל מס עיזבון, שיעור מס השבח החל על המכירה, גבוה מאשר במקרה שחלה חזקת השיתוף, וחלק מהנכס שייך לאשתו, שהלכה לעולמה לאחר ביטול מס העיזבון. המוכרים מבקשים לקבוע כי חלה על הנכס חזקת השיתוף בין בני זוג, וזאת בעקבות שומת מס עיזבון של בן הזוג, אשר נערכה בהתאם לחזקת השיתוף, ולא לפי רישום הנכס בלשכת רישום מקרקעין.

העובדות

1. יחיאל איזנשמידט, זיכרונו לברכה, רכש בשנת 1934 בניין. לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה, נשא את יוכבד, זיכרונה לברכה, אשתו השנייה. כתנאי לנישואין, העביר יחיאל ליוכבד שליש מהזכויות בבניין.
   
   
2. לימים, הלך יחיאל לעולמו, ואת חלקו בבניין ירשו אשתו יוכבד (רבע), ובתו חסידה (שלושה רבעים). הירושה באה לידי ביטוי ברישום בלשכת רישום המקרקעין, כך שמחצית מהנכס נרשמה על שמה של יוכבד (שליש התקבל במתנה, ושישית בירושה), והמחצית הנותרת  – על שמה של חסידה.
3. מנהל מס עיזבון חייב במס עיזבון שליש מהנכס.
   
   
4. ביום 22.10.2009, נמכר הנכס על ידי חסידה ובנה. על יסוד החלטת מנהל מס עיזבון, טענו המוכרים כי חזקת השיתוף הוחלה על בני הזוג איזנשמידט, ועל כן טעה מנהל מיסוי מקרקעין כאשר התעלם ממנה בעת שחישב את מס השבח החל על העסקה. המנהל דחה את הטענות, ומכאן ערר זה.

גדר המחלוקת

5. בית המשפט מתמקד בשאלה המשפטית: האם ניתן לבסס את קיומה של חזקת השיתוף בין בני הזוג מהודעת שומת מס עיזבון, לצורך חישוב מס השבח על מכירת נכס שהיה בבעלות בן הזוג?

ההכרעה

6. בהוראת ביצוע 20/98, שעניינה “טענת שיתוף בנכסים המועלית לאחר פטירת בני זוג”, נקבע שכדי לבסס זכות לטעון טענת שיתוף בין בני זוג, יש להוכיח חזקה כי “הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים, מצוי בבעלותם המשותפת, אף אם הוא רשום על שם אחד מהם”.
   
   
7. יחיאל וחסידה באו בברית הנישואין בטרם נחקק חוק יחסי ממון בין בני זוג, וחזקת השיתוף לא הייתה מעוגנת בחוק. נוסף על כך, לא נראה כי הושגה ביניהם הסכמה מכלל על שיתוף יוכבד בנכסיו של יחיאל, שכן יוכבד התנתה את הנישואין בקבלת חלק מהזכויות בבניין שבו עמדו בני הזוג להתגורר.
   
   
8. יתרה מזו, ליוכבד הייתה הזדמנות, בעודה בחייה, לטעון להחלת חזקת השיתוף, כאשר נרשמו זכויותיה בלשכת רישום המקרקעין לאחר פטירת המנוח. יוכבד לא עשתה כן, והרישום אינו עולה בקנה אחד עם חזקת השיתוף. המסקנה היא שבני הזוג לא התכוונו להחיל עליהם שיתוף מלא, במובן שבא לידי ביטוי בחוק יחסי ממון.
   
   
9. הוועדה קובעת כי לא ניתן לבסס חזקת שיתוף על נסיבות המקרה, אך ורק על בסיס החישוב של מס עיזבון.

הערר נדחה. ניתן ביום 6.2.2012.

בשל טיעוני הצדדים הסדורים היטב, הוחלט שכל צד יישא בהוצאותיו.

דעת המחברת

במקרה הזה, כל הנאמר פה נכון, אולם בהתאם להתנהגות בחיים, לא ניתן לבסס את הטענה שלא הייתה כוונה לשיתוף בנכסים כבני זוג. נהפוך הוא – אופן הרישום של הזכויות במסגרת שומת מס עיזבון יכול לנבוע גם מטעות. והיו דברים מעולם. והרישום אינו גובר על התנהגות בפועל, גם כאשר, לפי חוק המקרקעין, יש לרישום הרבה כוח ותוקף קנייני. טענת הלכת השיתוף מעניקה חלוקה שווה של הבעלות על כל נכסי התא המשפחתי, ככל שנוצר לפני 1.1.1974, גם אם הנכס רשום על מי מהם.

הערות שוליים:

1. ו”ע 28133-02-11 חסידה חן ציון  ואח’ נ’ מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב

המאמר נכתב ביום 16.5.2017.

#463