מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

סוגיית תיקון השומה היא נושא המתעדכן מדי תקופה בפסיקת העליון. הפסיקה הענפה דנה בשאלה המעסיקה רבים מאיתנו- הארכת מועד לתיקון שומה – האם ניתן להאריכו מכוח סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, המעניק סמכויות למנהל במידה וראה סיבה להיעתר לבקשת הנישום? או שמא יש להתייחס בצמצום ולקבוע מגבלה לתקופת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85?
כידוע לכול, מטרת חוק מיסוי מקרקעין היא לגבות מס אמין מציבור הנישומים. האם ניתן לתקן שומה בלתי סבירה בעליל?
נכון ללפני חודשים ספורים, סוגיה שנידונה בוועדת ערר, נידונה בפסק הדין קליימן, שנכתב על ידי עורך הדין דן מרגלית. בפסק הדין הוחלט כי סמכותו של המנהל לתקן שומה, נקבעה בסעיף 85 לחוק, תוך ארבע שנים מיום שהשומה נעשתה, אולם המנהל רשאי לעשות שימוש בסמכותו, לפי סעיף 107 לחוק, מהטעם הפשוט שההוצאה טרם שולמה תוך ארבע שנים, ולכן לא ניתן לנכותה.

פסק דין חדש בנושא – המערערים: רות כספי, הילה ברונשטיין, אלדד ברונשטיין נגד מנהל מס שבח מקרקעין נתניה (1).

העובדות

המערערים התקשרו בהסכם לעסקת קומבינציה עם חברת א.א. קלאסיק, לפיו יקבלו מהקבלן שש מתוך שתים עשרה הדירות בבנין שייבנה, ובתמורה ימסרו לו את הבעלות ביתר הדירות, וכן ישלמו לו תשלומי איזון בגובה 40,000 $.
המערערים הגישו למשיב שומה עצמית לגבי שווי הסכם הקומבינציה, אך זו נדחתה, והמשיב הוציא שומה מטעמו ביום ה-23.2.2000 – להלן, השומה הראשונה. לאחר שהשיגו המערערים על השומה, הושגה הסכמה בין הצדדים, ועל בסיסה, הוצאה שומה מתוקנת ביום 28.2.2001 – להלן, השומה השנייה. במהלך שנת 2001, הקבלן קרס והבנייה הופסקה. בחודש יולי 2001, מונו כונסי נכסים לצורך השלמת הבנייה. אלה גבו לשם כך כספים הן מהמערערים והן מרוכשי הדירות בהתאם לשטחי הדירות.
ביום 9.2.2003, שלח בא כוח המערערים מכתב למשיב בבקשה להקפאת הליכי גביית השומה, וזאת תוך הסבר השתלשלות העניינים. ביום 18.4.2004, ושוב ביום 7.11.2004, שלח בא כוח המערערים מכתבים נוספים, בהם התבקש עדכון השומה, בהתאם לסכומים הנוספים שנאלצו המערערים לשלם לכונסים על מנת לסיים את הבנייה. במכתבי המשיב נדחו בקשות המערערים, בטענה שחלף המועד לתיקון שומה בהתבסס על סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין.

גדר המחלוקת

המערערים טענו כי שלחו מכתבים למשיב כבר החל משנת 2002, כך שידע על השתלשלות האירועים בעניין קריסתה של עסקת הקומבינציה. נוסף על כך, נטען גם כי יש למנות את מועד ארבע השנים הקבוע בסעיף 85 לחוק, החל מיום הוצאת השומה המתוקנת, כלומר, החל מיום 28.3.2001 ולא מהשומה הראשונה. סוגיה נוספת שעלתה- פרשנות סעיף 107 לחוק – האם היא מאפשרת הארכת תיקון שומה המעניקה סמכויות למנהל במידה וראה צורך בכך?

פסק הדין

השופטים הנכבדים פתחו את פסק הדין בפנייה אל המחוקק. לטענתם, אין סיבה ראויה מדוע ערעור זה צריך מהותית להישמע בעליון ולא בבית המשפט המחוזי. השופט רובינשטיין שב ופנה אל המחוקק לתקן את החוק, והעלה את השאלה: במה שונה חוק מס רכוש וקרן פיצויים, שם הערעור על ועדת הערר הוא לבית המשפט המחוזי?
לעניין פסק דין זה, נאמר כי אין צורך בסעיף 107 לחוק, שכן בקשת המערערים הוגשה במועד – השומה השנייה היא השומה שממנה יש למנות את ארבע השנים, וספירת מועדים החל מההחלטה המתוקנת היא דרך נוהגת בשיטת המשפט בישראל.
כדי לסייע לפוגג את אי הבהירות בין חברי ועדת הערר בנוגע לשאלת פרשנותו של סעיף 107 לחוק, השופט רובינשטיין סקר את הסוגיה – במספר החלטות נקבע כי בכוחו של סעיף 107 להאריך את המועד שבסעיף 85, ובהחלטות אחרות הוכר כוחו של סעיף 107 להאריך את מועד ארבע השנים שבסעיף 85 רק “בנסיבות מיוחדות”. במחלוקת זו, דעתו היא כי ניתן להאריך את המועד המופיע בסעיף 85, באמצעות סעיף 107, וכך יהא זה צודק במקרים מסוימים, גם אם מועטים, לאפשר את הארכת המועד הקבוע בסעיף 85. כך למשל, במקרים שבהם נפלה טעות בתום לב, וזו התגלתה לאחר שחלף המועד לתיקון, יש לשקול את הארכת המועד לתיקון, על בסיס בחינה פרטנית של כל מקרה, וזאת על מנת לקבוע מס אמת. העיקרון המנחה הוא שימוש שקול ומדוד בהארכת המועד הקבוע על פי סעיף 85 על ידי סעיף 107 – יש להראות סיבה מספקת להארכת המועד.
כאמור, בקשת המערערים הוגשה בזמן, ולכן אין כל צורך בסעיף 107 לחוק, אך בית המשפט החליט להביע את עמדתו בסוגיה מורכבת זו.