1. ערר זה עוסק בשאלות משפטיות גרידא. הפסיקה קובעת שאין מניעה להעלות לראשונה בשלב הסיכומים, שאלה משפטית, אם היא מבוססת על מסכת עובדות שאינן שנויות במחלוקת – פסק דין אלוני (2).
2. יש להעניק סעד “הגנה מן הצדק”, במקרה של אכיפה בררנית הנעשית תוך פגיעה בשוויון בין הנישומים אשר ענייניהם דומים.

3. הטענות בנוגע לאכיפה בררנית ובנוגע לאפלייתם לרעה של יחד הבונים על ידי המנהל, לא נטענו בהשגה עצמה, ואף לא נטענו במהלך הערר דנן, עד לשלב הסיכומים – ולכן לא ניתן להעלותן לראשונה רק עתה, בעת הגשת סיכומי יחד הבונים. ככלל, אין להעלות טענות עובדתיות חדשות אשר לא הועלו בשלב ההשגה בפני פקיד השומה.ניתן לסטות מהלכה זו, כאשר: א. אופי הראיה הנוספת הנו טכני ופשוט. ב. בעל הדין אינו יכול היה להביא ראיה זו בשלב מוקדם יותר.

   התנאים הללו אינם מתקיימים בנסיבות העניין, שכן מדובר בטענה כבדת משקל המטילה דופי בשיקול דעתו של המשיב, ואין מדובר במידע חדש אשר רק עתה הצליחו יחד הבונים להשיגו.

4. הלכה היא כי ערכאת ערעור רשאית לדון לראשונה בטענה אשר לא נטענה בפני הערכאה הדיונית, כאשר מדובר בטענה משפטית המבוססת על עובדות שאינן שנויות במחלוקת.בפסק דין גורפינקל (3), קבע השופט בך כי “הליך הערר בפני ועדת ערר נועד לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת המנהל בהשגה, בהתבסס על מערכת השיקולים שניצבה בפני המנהל עובר להחלטתו בהשגה. אין זה רצוי לאפשר לנישום לנסות ולתקוף את החלטת המנהל, על ידי העלאת טענה חדשה בהליך הערר, שכן טענה זו לא הובאה בפני המנהל בתור שיקול שעליו ליתן דעתו עליו”.
5. טענות בנוגע להפליה ולאכיפה בררנית הנן טענות המשלבות פן עובדתי ופן משפטי, ולפיכך המעלה אותן, נדרש לתומכן ולבססן בתשתית עובדתית לכאורית.
6. במקרה דנן, מדובר בתשתית עובדתית חדשה, אשר לא הונחה בפני המנהל בעת מתן החלטתו בהשגת נושא הערר, ואף לא הונחה בפני ועדת הערר בעת הגשת הערר או בעת ניהול שלב ההוכחות.
7. חילוקי דעות עובדתיים שבין המנהל ליחד הבונים ביחס לשאלה האם העסקה דומה או שונה מעסקאות אליהן הפנו יחד הבונים, מוכיחים כי טענותיהם החדשות של יחד הבונים בדבר הפליה לרעה ואכיפה בררנית, מבוססות על תשתית עובדתית השנויה במחלוקת בינם לבין המנהל.
8. מתן הרשאה ליחד הבונים להוסיף טענות חדשות לאלה שפורטו בכתב הערר, יגרום לשינוי מהותי של חזית המריבה כפי שנקבעה בכתב הערר. בנסיבות אלו, ונוכח ההלכה הפסוקה, טענות אלה היו צריכות להיות מועלות עוד בשלב ההשגה, ולא ניתן להעלותן כעת.
9. יחד הבונים לא הוכיחו כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת על קיומן של ראיות אלה בשלב מוקדם יותר. כמו כן, אין מדובר בראיה טכנית ופשוטה, אלא במסמכים אשר משבשים באופן ממשי את סדרי הדין הנוגעים לערר זה, ובגרימת עוול מהותי למנהל, אשר נשללה ממנו ההזדמנות להפריך ראיות אלה בשלב מוקדם יותר.

1. ו”ע 17240-10-12, יחד הבונים ייזום ובנייה בע”מ
2. ע”א 1804/08, אלוני נ’ פקיד שומה כפר – סבא
3. ע”א 583/90, מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב נ’ גורפינקל

המאמר נכתב בתאריך 15.7.2014

#42