אי הגשת בקשות ואישורים בזמן היא טעות או הזנחה או רשלנות ואינה מהווה סיבה להארכת המועד לתיקון שומה

מאת: דורית גבאי, רו”ח

 

מבוא בפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, ד.ל.ט. חברה לבניה יעוץ והנדסה בע”מ נגד מנהל מס שבח מקרקעין(1), נקבע כי לא ניתן לעקוף את מגבלת ארבע השנים לתיקון שומה. רשלנות או טעות של חברות, אשר לא ביקשו לשלם מס רכישה מופחת בעת הדיווח או בשלב ההשגה, ולא פעלו להשגת האישור הנדרש לשם כך, אינה מהווה סיבה מספקת כדי לתקן את שומת מס הרכישה לאחר שחלפו ארבע שנים. המחוקק העניק למנהל את הסמכות להארכת “כל מועד שנקבע בחוק”, רק בחלון הזמן שעד להוצאת השומה הסופית. לאחר מכן, הגביל המחוקק את סמכותו של המנהל לתקן שומה, לסיטואציות חריגות בלבד. לא ניתן להשתמש בסעיף 107 כדי לעקוף את מגבלת הזמן שבסעיף 85. העובדות

1. שתי העוררות הן חברות בנייה אשר זכו במכרז של משרד השיכון והבינוי לבניית יחידות דיור ברמת בית שמש. בניית יחידות הדיור בוצעה במסגרת “הפרוגרמה” של משרד הבינוי והשיכון.
2. על פי תקנה 10 לתקנות מס רכישה(2), מכירת זכות במקרקעין לגוף משכן, חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%, ובלבד שעל המקרקעין יוקם בניין בידי המדינה או ביוזמתה.
3. בשנת 1995, הוצאה לד.ל.ט שומת מס רכישה, ובשנת 1996, הוצאה לאפרידר שומה זו. שתי החברות שילמו מס רכישה בשיעור של 5%, לפי החוק ללא הפחתת המס לפי התקנה.
4. בשנת 2000, הוצא לד.ל.ט אישור לפי תקנה 10, ובשנת 2002, הוצא לאפרידר אישור זה. בעקבות קבלת האישורים, פנו החברות למנהל מס שבח מקרקעין, בבקשה לתקן את השומות שהוצאו להן ולהחזיר להן את המס ששילמו ביתר.
5. המנהל דחה את בקשת החברות, בהסתמך על סעיף 85 לחוק(3), לפיו יתאפשר תיקון שומה בתוך ארבע שנים מיום שהוצאה.

6. האם הראו העוררות “סיבה מספקת להיעתר לבקשה”, כניסוחו של סעיף 107 לחוק(4)?
7. האם נתונה למנהל הסמכות להאריך את המועד לתיקון השומה, בהתאם לסעיף 85 לחוק, מכוח הסמכות הנתונה לו להארכת מועדים לפי סעיף 107 לחוק?

8. סעיף 107 לחוק  מעניק למנהל את הסמכות להאריך את המועד לתיקון שומה, גם מעבר לתקופת ארבע השנים הנקובה בחוק.
9. למעלה משלושים חברות בנו במקביל את רמת בית שמש, ושילמו מס רכישה מופחת בשיעור 0.5%.
10.  לחברות הוצא אישור כנדרש לפי תקנה 10, על ידי מי שהוסמך לכך, ועל כן מנוע המנהל שלא להיעתר לבקשה.

11. סעיף 107 לחוק מתייחס רק להוראות הפרוצדורליות שלו, אך לא להוראותיו המהותיות.

12. בהקשר של השאלה הראשונה, מן העדויות עולה כי שתי החברות כלל לא ביקשו את האישור, הנדרש ממשרד הבינוי והשיכון לצורך קבלת ההפחתה במס רכישה לפי תקנה 10, לפני שנת 2000, ואף לא ציינו בקשה למס מופחת בהשגותיהן.
13. “רשלנות, טעות או הזנחה אינן בגדר הטעמים המשמשים סיבה מספקת להארכת מועדים… אין מדובר בנסיבות שלעוררות לא הייתה שליטה בהם או בהתרחשות מאוחרת שיש בה כדי לשנות את מצבן, ובוודאי שלא מדובר באיחור שנגרם בעטיו של המשיב”. כל שאר חברות הבנייה פעלו להשגת האישור הנדרש במועד, ולכן שילמו מס רכישה מופחת. העוררות לא הראו סיבה מספקת, כנדרש בסעיף 107.

14. בהקשר של השאלה השנייה, השימוש בהוראת סעיף 107 לחוק כדי להסיר את מגבלת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85 לחוק, אינו עולה בקנה אחד, לא עם ההלכות בסוגיה זו, ואף לא עם שורת ההיגיון. המחוקק העניק למנהל את הסמכות להארכת “כל מועד שנקבע בחוק”, רק בחלון הזמן שעד להוצאת השומה הסופית. לאחר מכן, הגביל המחוקק את סמכותו של המנהל לתקן שומה, לסיטואציות חריגות בלבד. לא ניתן להשתמש בסעיף 107 כדי לעקוף את מגבלת הזמן שבסעיף 85.

1. ו”ע 5029/02 ד.ל.ט. חברה לבניה יעוץ והנדסה בע”מ ואח’ נ’ מנהל מס שבח מקרקעין
2. תקנה 10 לתקנות מס שבח (מס רכישה), התשל”ה 1974
3. סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג 1963

המאמר נכתב ביום 22.52017, אנגליה

#424