מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא
בפסק הדין בית כנסת אליהו הנביא(1), ועדת הערר דנה בשאלה:
מהו שימוש “במישרין” המקנה פטור ממס למוסד ציבורי כמפורט בסעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין(2)?

העובדות
בית הכנסת אליהו הנביא, אגודה שיתופית בע”מ, הינו “מוסד ציבורי” כמשמעותו בסעיף 61 לחוק. בשנת 1958 נבחר רב לקהילה, ועבורו רכש בית הכנסת דירה למגוריו בסמוך לבית הכנסת. בתאריך 5.10.2006, הגיש בית הכנסת למנהל מס שבח הצהרה על מכירת הדירה וביקשה פטור ממס על סמך הפטור הנמצא בסעיף 61(ב)(1) לחוק, לפיו דירה המוחזקת על ידי המוסד הציבורי למשך שנה לפחות, ומתוכה שימשה את המוסד במישרין לפחות 80% מהתקופה – תהיה זכאית לפטור ממס. המנהל דחה את הבקשה בטענה שהדירה לא שימשה במישרין את בית הכנסת.

גדר המחלוקת
מהו שימוש “במישרין” על מנת לזכות מוסד ציבורי בפטור על פי סעיף 61 לחוק?

פסק הדין
נקבע בעבר כי המילה “במישרין” אינה מוגדרת בחוק. כמו כן, זהו אינו ביטוי משפטי טכני, ועל כן יש לבחון את הביטוי על פי עקרונות פרשנות מקובלים, וכן יש לבחון כל מקרה לגופו.

ועדת הערר הכריעה כי הדירה שימשה את הרב במישרין אך את בית הכנסת, היינו את המוסד הציבורי – הדירה שימשה רק בעקיפין.
מעניין מאוד שבית המשפט מציין שבוצעו פעולות הקשורות למוסד בתוך הדירה, אך פעולות אלו עדיין לא מגדירות את השימוש כשימוש במישרין. בית המשפט מציין עוד, כי אין ספק שלמוסד הנאה עקיפה מכך שהדירה שימשה למגורי הרב ונערכו בה פעילויות מסוימות, אך אין בכך להוות שימוש “במישרין” על ידי המוסד.

עמדת המחברת:
הנושא עוד יעסיק את המנהל ואת בית המשפט עד לקביעת הגדרה מדויקת בחוקי המס – הן בפקודת מס הכנסה[3] והן בחוק מיסוי מקרקעין. יש יסודות לקביעה זו במסגרת סעיף 49ב(6) לחוק, הדן בהתרת פטור ממכירה של דירת מגורים שניתנה בירושה למוסד ציבורי.
במיוחס קיים פער בין המושגים הרווחים בקהילה דתית, שבה חלק מהיכולת לאפשר לרב לקחת את התפקיד החשוב הזה הוא שיהיה לו איפה לגור. ובעיקר, מחפשים פתרון שהדירה תהיה סמוכה למקום הפעילות אותה הוא מנהל או מוביל. פתרון מגורים במקרה הזה הוא צורך של הפעילות. באיזה אופן יכולה הדירה לשמש במישרין? קיימים ערוצי שימוש מאוד מוגבלים בדירה, שייעודה חייב להיות למגורים, ולכן האפשרויות הן מגורי הרב ואולי אנשים נוספים או מגורי אחרים, ושימוש בכסף המתקבל – לתחזוקה ולפעילות שוטפת. אני סבורה ששגה בית המשפט.
דירה לרב זו לא עוד דירה, שאפשרי שמתרוצצות תמונות של “חגיגות”, חאפלות, כינוסים חברתיים שאינם קשורים, כפי שניתן אולי לדמיין. מהיכרותי, רבנים מארחים בביתם ציבור גדול ומעבירים שיעורים, כך שהדירה הינה חלקה הקטן מקום לינה, וחלקה המשמעותי הינה מקום הדרכה, לימוד וכינוס דתי. השינה הוא החלק הטפל שבכל העניין, והוא השימוש העקיף. אני סבורה שהשימוש אשר נעשה בדירה הוא ממש שימוש במישרין לפעילות של בית הכנסת.
אני מציינת זאת, בלי שחקרתי את עומקם של העובדות, וללא בדיקת סדר יומו של הרב. אני מציינת זאת, שלרוב פני הדברים הם כמו שתיארתי.

מכל מקום, אני קוראת למחוקק לתקן את פקודת מס הכנסה וחוק מיסוי מקרקעין בהוספת הגדרה למונח “שימוש במישרין”.

הערות שוליים:

(1) ו”ע 8126/07 בית הכנסת “אליהו הנביא” נ’ מנהל מס שבח

(2) חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג–1963

(3) פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א–1961

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

ב.א.