מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

החלטת המיסוי 6898/15 (1) עסקה בבאות:

העובדות

1. בני זוג נשואים, מתגוררים בדירה אשר נרכשה במהלך הנישואין, ונרשמה על שם הבעל בלבד (הדירה הראשונה).
2. בשנת 2011, על רקע משבר בחיי הנישואין, חתמו בני הזוג על הסכם ממון לפיו הזכויות בדירה הראשונה תהיינה משותפות כך שכל אחד מבני הזוג יהיה זכאי למחצית הזכויות בה.
3. בחודש ספטמבר 2013, בני הזוג רכשו על שם שניהם דירה נוספת (הדירה חדשה).
4. בני הזוג דיווחו על הדירה החדשה כדירה יחידה וערכו שומה עצמית על בסיס חישוב של דירה יחידה, תוך התחייבות למכור את הדירה הראשונה בתוך 24 חודשים.
5. בני הזוג החליטו להתגרש, אולם הם ממשיכים להתגורר בדירה הראשונה, שכן החזקה בדירה החדשה תימסר להם רק בינואר 2015.
6. בכוונת בני הזוג לקבוע בהסכם הגירושין כי האישה תקבל את הדירה החדשה ותישא בתשלום יתרת תמורתה, והבעל יקבל את הדירה הראשונה וישלם לרעייתו את ההפרש שנוצר לטובתו בשווי שבין שני הנכסים.

הבקשה

7. בני הזוג מבקשים בנסיבות הגירושין ופירוק התא המשפחתי כי ייראו בדירה החדשה כ”דירה יחידה” לעניין שיעורי מס הרכישה, למרות אי העמידה בהתחייבות למכור את הדירה הראשונה.

הסדר המס

8. במסגרת סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (2) יוכלו בני הזוג להעביר ביניהם את הנכסים ללא חיוב במס, כך שהבעל יהא הבעלים של הדירה הראשונה, והאישה תהא הבעלים של הדירה החדשה.
9. פירוק התא המשפחתי כמוהו כמימוש הדירה הראשונה, לכן רכישת הדירה החדשה תחויב במס רכישה לפי שיעורי המס החלים על דירה יחידה.
10. זאת בתנאי שבתוך 24 חודשים מרכישת הדירה החדשה, התא המשפחתי יפורק וחלוקת הדירות בפועל תתבצע לאחר פירוקו.

הערות שוליים:

1. החלטת מיסוי 6898/15
2.  סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג 1963

#316