1. הסתבכות כלכלית של מיכאל שפירא ובתו הביאה, בין השאר, לאי יכולת להשלים את בנייתו של שלד בית שבנו. לכן, מכרה הבת את שלד הבית בהסכם מיום 28.3.2003.
2. משה שפירא, אחיו של מיכאל, היה עורך הדין שליווה את תהליך המכירה, והוא סייע לכריתת הסכם למראית עין, לפיו נמכר בית גמור ביום 8.9.2004, ולעריכת הצהרה ודיווח כוזבים לשלטונות המס כאילו נמכר בית מגורים, במטרה לזכות בהטבות מס, בעוד שמכירת שלד מחויבת במיסי מקרקעין בהיקף העולה בהרבה על מכירתה של דירה גמורה.
3. האחים הורשעו, על פי הודאתם, בכתב אישום המייחס להם עברה לפי סעיף 98(ג1) לחוק מיסוי מקרקעין – סיוע לעריכת הצהרה בידיעה שהיא אינה נכונה.
4. בהסכמת הצדדים, אוחד הדיון בשאלת ההרשעה והעונש, ועיקר הדיון, אם לא כולו, נסב על שאלת ההרשעה. ביחס לשני האחים, ניתנו תסקירים חיוביים, ושירות המבחן נכון היה למליץ על אי הרשעה ועל שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות.

5. דין האחים להרשעה ולמאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, כשתנאי וקנס לצדו.
6. לעורך הדין תפקיד קריטי בעסקאות מכר מקרקעין. האינטרס הציבורי ברור וחד, שניתן יהיה לסמוך על עורכי הדין, בפרט בהצהרות לשלטונות המס.
7. ישנה חשיבות רבה לשיקולי ההרתעה, במיוחד לנוכח הקושי לגלות מעשים מסוג זה ולהוכיחם.
8. התסקירים נעדרים המלצות טיפוליות או שיקומיות.

9. יש להימנע מהרשעת האחים כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן.
10. הודאתם של האחים מלמדת על קבלת אחריות, וחסכה מזמנו של בית המשפט.
11. אין לחובת מי מהאחרים עבר פלילי קודם מכל סוג שהוא.
12. חלוף הזמן מאז בוצעה העברה – קרוב לעשר שנים.
13. במישור האזרחי, תוקנו הכשלים, ושולם המס האמתי, בצירוף הפרשי ריבית, הצמדה וקנסות רבים מאוד.

14. באשר לנאשם משה שפירא, השופט מציין כי גלום לא מעט טעם בטענות שני הצדדים, אולם בלטה בחסרונה נקודה משמעותית באשר למשה:
    עורך דין אינו עושה את אשר עשה משה, במטרה לעזור ללקוח בלתי קשור בתמורה לשכר טרחה, ובוודאי שאין עורך דין שביקש להתפרנס, להאדיר את שמו ולהשיג לקוחות בדרך עקלקלה זו, ותוך נכונות לרמות את שלטונות המס. המדובר באח שביקש לעזור לאחיו. למשה עצמו לא היה מכך כל רווח, ואף לא שכר טרחה רגיל. זוהי דוגמה נוספת לסיטואציה, בה נתקל בית המשפט פעם אחר פעם, כשעורך דין מייצג מישהו שקרוב אליו אישית, או אף את עצמו, ומאבד אגב כך, פרספקטיבה ושיקול דעת.
    בבחינת מעשיו של משה כעורך דין, יש הצדקה רבה לגישה מחמירה, אך יש בנסיבות אלו גם משקל לבחינת מעשיו בממד ה’פרטי’ ולא במסגרת משרדו, ויש בכך כדי להקל במידה לא מבוטלת עמו. נוסף על כך, כעורך דין, גלום בהרשעתו נזק חריף מאוד, מעל למידה ההולמת את נסיבות העניין. על כן, נקבע כי משה ביצע את העברה המיוחסת לו, אולם השופט נמנע מהרשעתו. נגזרו על משה 400 שעות שירות לתועלת הציבור.
    במאמר מוסגר, מעיר השופט כי ייתכן שראוי היה לאזן פסיקה זו לחומרה במישור האתי על פי חוק לשכת עורכי הדין.
15. באשר לנאשם מיכאל שפירא, חובותיו של עורך דין אינן חלות עליו, אולם היה זה הוא אשר נהנה כלכלית מהעברה. על כן, נכון להורות על הרשעתו.
    עם זאת, בשל האלמנטים של הודאתו, העדר עבר פלילי קודם, חלוף הזמן, הסרת המחדלים ועמדת שירות המבחן – לא יוטלו עליו עבודות שירות. לנוכח הרווח הכלכלי שביקש להפיק לעצמו, יוטלו גם על מיכאל 400 שעות שירות לתועלת הציבור.
    נוסף על כך, יושת עליו מאסר מותנה: אם יעבור בשנתיים הקרובות עברה נוספת על חוק מיסוי מקרקעין, ירצה שנת מאסר.

משה לא הורשע, מיכאל הורשע, ועל שניהם הושתו 400 שעות לתועלת הציבור. ניתן ביום 13.1.2013.

1. 1. 1. ת”פ 10028-08 מדינת ישראל נ’ משה שפירא ואח’

המאמר נכתב ביום 5.6.2017

#473