והפעם מה אנחנו צריכים לעשות בנוגע לנדל”ן שברשותנו לקראת סוף שנת המס. שלום לרואת החשבון דורית גבאי, מומחית למיסוי מקרקעין.
אז התמזל מזלי ויש לי רכוש- לא אני אישית, אלא כמטאפורה – נדל”ן וכד’, והשנה אוטוטו נגמרת. אז מה אני צריך לדעת.

אז מדי פעם המדינה – משרד האוצר יוזם כל מיני דברים, ויש איזושהי בשורה כרגע למי שיש בבעלותו או היו בבעלותו קרקעות בעבר וחויבו במס רכוש. מי שזוכר, עד דצמבר 99, חל מס רכוש. מס רכוש על קרקעות- בעצם, הקרקעות היו מיועדות לבנייה, והאנשים לא בנו את הדירות או את הבניינים או את מה שהיה ניתן לבנות. ואז מס רכוש היה 2.5% משווי הקרקע כל שנה. המס הזה בעצם הופסק- הפסיקו לחייב אותו, אבל יש הרבה אנשים עם חובות עתק בקשר לקרקעות האלה, כי הם בעצם אומרים: אני לא אשלם את זה, כי אני אמכור ואז יהיה לי מאיפה לשלם. אז המדינה יצאה באיזה מבצע עכשיו עד סוף שנה- שכל מי שיש לו נדל”ן כזה – יכול להיות שבעצם הוא בנה, אבל הוא בנה אחרי התאריך – כל הקרקעות האלה שהיו מיועדות לבנייה- והדגש הוא שהן מיועדות לבנייה, לא קרקעות חקלאיות, לא קרקעות של יישוביםחקלאיים, פשוט מיועדות לבנייה- פשוט צריכים ליצור קשר ישיר, בלי מתווכים, בלי מייצגים- הולכים למשרדי המס…

בלי מאכערים- כמו שאנחנו קוראים לזה.

לא צריך… אחרים יעשו להם תמורת איזשהו תשלום, אבל הם לא צריכים. הם פשוט צריכים להגיע עם תעודת זהות, וצריכים להגיד: אני ירשתי קרקע מאבא שלי, ולהראות את התעודת זהות- להראות את הקשר- לפעמים יש לו 10 דונם, לפעמים יש לו 5 דונם- מה שיש לו – קרקעות חקלאיות שבטעות סווגו לבנייה, או קרקעות לבנייה שבינתיים הפקיעו ¾ והשאר לבנייה, והם בינתיים בנו את הבתים או את הדירות ולא דיווחו, ויש חוב, והחוב הזה הם מקבלים אותו שלם- את כל הריבית, את כל ההצמדות, את כל הקנסות – שזה מדובר במיליונים לפעמים – המדינה עושה מבצע כרגע לסיים את הקרן ועוד 15% תוספת, שזה מדהים. זה מאפשר לאנשים לחסל את הנטל הזה, את הגיבנת הזאת, ולהתאפס עם הדבר הזה ולהשאיר קרקע נקייה. זה מאוד חשוב שאנשים ידעו שהם צריכים לפנות למנהלי האזורים – בכל עיר יש- בנצרת, בטבריה, בחיפה, בנתניה, בירושלים, בבאר שבע וכן הלאה וכן הלאה, כמובן גם בתל אביב, פה יש פחות עניינים כאלה, אבל בפריפריה יש המון כאלה בעלי קרקעות. זה דוגמה אחת של הקלה שבאה עכשיו.

ונזכיר: מדובר על קרקעות לבנייה, לא על קרקעות חקלאיות, וגם לא נדל”ן במובן המקובל של המילה- לא דירה או דירת מגורים שיש עליה איזשהו חוב בגין איזה מס שלא שולם.

נכון מאוד! זה מאוד חשוב. ופשוט להגיע ולהכין כסף. הם צריכים להכין פתרון למימון הזה, ולבוא לשלם את הקרן ואת ה-15% תוספת הזה ולגמור את הסיפור. זה הקלה אחת שכרגע הגיעה ממש לאחרונה – לפני כמה ימים אני קיבלתי עדכון על זה.
יש עוד משהו חשוב בכיוון אחר: במהלך הדרך אנשים למדו לעשות כל מיני תכנוני מס, וכשהמדינה עולה על התכנוני מס האלה, היא שם לזה סוף.

דוגמה מפורסמת, אני חושב, זה חברות הארנק, שבשלב מסוים באו רואי החשבון לעצמאים, אמרו להם: שמע, ממחר אתה חברה בע”מ. אתה תשלם פחות מס.

נכון מאוד. ופחות מס- זה בעיקר פחות ביטוח לאומי, שזה נטל מאוד מכביד על העסקים, אבל זה לא הנושא שלי כרגע.
אחד הדברים שהמדינה סגרה מבחינת תכנון המס, זה שאנשים קנו דירות במסגרת חברה, ובמקום שהם יהיו הבעלים הישירים של החברה, נגיד החברה עסקה לדוגמה ביבוא ויצוא טבע, ובחברה הצטברו מזומנים בשווי של 2 מיליון.

היא רכשה איתם דירות.

עכשיו, מה קורה? אז כשאתה ואני או כל אחד אחר קונים דירה במישרין, אנחנו צריכים להרוויח את השווי של הדירה בנטו ולקנות את הדירה- אחרי מיסים, אחרי הכול. ברגע שהחברה קנתה, המס על ההכנסה בגין משיכת הכסף החוצה, ומהנטו לקנות את הדירות- בעצם לא שולם. בעצם, הברוטו הפך לנטו, והמדינה קבעהשמתחילת 2017- דצמבר הזה (12.2018) זה נגמר- וכל אלה שהם גרים בדירות ששייכות לחברה, לעשות סדר. היא נתנה כמה מסלולי פתרון, ולכן: עורו, עורו חברים, מי שיש לו דירה בבעלות החברה שלו.
אני לא מדברת על חברות גוש חלקה שהוקמו עד שנת 63- לא על אלה אני מדברת- אלא על חברות שממש אחרי 63 הוקמו במטרה שבעל המניות יגור שם, ובעצם הרווחים במקום לשלם מסים, ואז לקנות, הוא בעצם חי על חשבון המדינה עשרות שנים. יש מסלולי פתרון ככה או ככה או ככה. בכל מקרה, צריכים להתעורר- זה דד ליין…

לסור למשרדי רשות המיסים כדי להסדיר את הנושא.

בדרך כלל הרואי חשבון מטפלים בהליך הזה, זה ממש התחום של רואי חשבון, ועושים את זה. אם צריך לפרק חברה – מפרקים – מה שצריך לעשות. ולתקתק את זה ולשלם את המס באחד המסלולים שהמדינה הציעה בחוזר שנקרא “חוזר 8/2017” – משנה שעברה היא הוציאה אותו. ויאללה, קדימה, שיסדירו את זה, כי אחרת יהיה בלגן.

אז טוב, אני שמח. השכלנו ולמדנו דברים שחשוב לדעת לפני שנגמרת השנה, שהיא גם שנת הכספים. דורית גבאי, תודה רבה