האם ניתן להאריך את המועד לתיקון שומה, מכוח סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (1) מעבר לתקופת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85 לחוק?

מאת: דורית גבאי, רו”ח

כידוע לכל, מטרת חוק מיסוי מקרקעין, כמו כל חוק מס, הינו לגבות מס אמין מציבור הנושמים. העיקרון הוא להביא לצדק כלכלי, ולהביא לכך שנשלם מס ראוי וצודק. במידה והדבר לא כך, רובנו היינו רוצים להאמין כי קיים עבורנו פתח מילוט לעזרתנו לתקן את העוול ולשנות את השומה. השאלה העיקרית הינה: האם קיים פתח מילוט לזכותנו רק לתקופה קצובה או שמא ניתן להאריכה? יתרה מזאת, האם יש באמתחתנו לתקן שומה בלתי סבירה, שגויה, לא נכונה?

ראשית, נפנה לסעיף 85 בחוק מיסוי מקרקעין, אשר קובע תנאים מסוימים בהם יכול מנהל מיסוי מקרקעין לתקן שומה, תוך ארבע שנים מיום שנעשתה, אם מתקיים אחד התנאים הבאים:

(1)  “התגלו עובדות חדשות העשויות….לשנות את סכום המס;
(2)  המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה…;
(3)  נתגלתה טעות בשומה.”

מאידך, סעיף 107 לחוק קובע כי “המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה“.

השאלה המתעוררת: האם ניתן להאריך את המועד לתיקון שומה מעבר לארבע השנים שנקבעו בסעיף 85 מכוח סעיף 107 לחוק?
סוגיה זו נידונה מספר פעמים בפסיקת וועדות הערר. וועדות הערר עוררו מחלוקות רבות ופסיקות סותרות, אשר קשה להכריע ולחרוץ הכרעה חד משמעית. סוגיה זו נידונה בועדת הערר בפרשת קליימן (2) אשר נכתב על ידי עורך הדין דן מרגליות כיושב ראש ועדת הערר.

עובדות

נחתם הסכם בין העוררת, באמצעות כונס נכסים, למכירת זכויות במקרקעין לקונה. בעת קביעת השומה לא נדרשו הוצאות שונות, שהעוררת טוענת כי ניתן היה לנכותן, כגון דמי הסכמה למינהל. לטענת העוררת, כונס הנכסים היה רשלן, וכתוצאה מכך נגרם לה עוול משמעותי. לאחר תקופה העולה על עשר  שנים מהוצאת השומה, פנתה העוררת למנהל מיסוי מקרקעין בבקשה לתקן את השומה. החלטת הועדה הייתה כי לא ניתן להאריך את המועד לתיקון שומה מעבר לארבע שנים, והערר נדחה. טענת דחיית הערר כי בדיקת נסיבות המקרה מראות כי ניתן היה להגיש בקשה להארכת מועד זמן רב לפני הגשת הבקשה הרשמית. עמדתו של עורך דין מרגלית הייתה דעת מיעוט במקרה, אולם הפכה לעמדה המקובלת על כל חברי הוועדה בעניין קליימן.

לעומת פרשת קליימן, ניתן לראות בפרשת סולטן (3), שתוצאתו הפוכה לגמרי. הוועדה קבעה כי סעיף 107 חל גם חל על הארכת מועד של סעיף 85, וכי אין בסעיף 107 לחוק כל סייג המגביל את המנהל בהפעלת שיקול דעתו – העיקר ש-“ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה”. מכאן אין לסבור, כי סמכותו של המנהל להאריך “כל מועד” נעצרת בפתחו של סעיף 85 לחוק.

ראוי, אם כן, כי כל בקשה להארכת מועד לתיקון השומה תידון לגופה לפי סעיף 107 ובהתקיים שני התנאים האמורים בו. יש צורך לפעול למען גביית מס אמת ומניעת עיוות מס. יש להסדיר את היחסים בין הצדדים בעלי הכוחות השונים – המדינה מצד אחד והנישום מהצד האחר. ניתן לראות כי ההחלטה בנושא זה טרם ניתנה בצורה סופית. זאת במיוחד, לאור העובדה כי הפסיקה האחרונה ניתנה בערכאות מקבילות, אשר קבעו קביעות סותרות ולא חד משמעיות.

לפיכך – ראוי לזעוק אל המחוקק לבחון את החוק מחדש ולשנות זאת. יש לפעול לאור זכות היסוד וזכות הקניין עבור הנישומים, ולבחון מחדש את הארכת מועדי תיקון השומה, זאת לאור מורכבות העסקאות ההולכות וגוברת עם השנים. אל לנו לשכוח כי אזרחי מדינת ישראל משלמים מס גבוה מאוד, לכן הפרשנות הראויה הינה שיש לבחון את חוקי המס הן מצד הנישומים, אשר מטרת החוקים הינה להביא למס צודק, והן מצד המנהל, אשר עבורו החוק חשוב לא פחות.

דעת המחברת

לעניות דעתי, סעיף 85 לחוק צריך לעבור שינוי – ומהר!
כאשר השינוי הזה יחיל תוספת של מקרה רביעי.
המקרה הרביעי יכלול התייחסות לכל המקרים בהם נחתמו חוזים מותלים, חוזים שסוגיית השווי אינה ודאית (חוזה למכירה של 10 דונם חקלאית עם תנאי לשינוי יעוד למגורים בתום  חמש שנים. מהו שוויה מכירה לפי חקלאית או צפי? אם צפי באיזה אחוזי צפיפות? זה משליך על השווי). כמו כן, למקרים של עסקאות טעונות אישורים מיוחדים ועוד.
תוספת של פסקה חדשה למקרים אלו, תהווה כלי עבודה למנהל ולנישומים, ולא יצטרכו להשתמש בסעיף 107 לצרכים אלו. יהיה מנגנון פנימי של מועדים שהסעיף יכיל. מניין ארבע השנים יחול ממועד קובע מיוחד לעסקאות אלו.

יישום הפתרון

בכל מקרה – סופיות דיון וודאות שנושא תם ונשלם הוא נכס שצריך לשמור עליו הן מצד הנישומים והן מצד המנהל. חשוב להגיע לפתרון לצמצום היכולת של כל צד לפתוח נושאים (מהותיים ושוליים) בחלוף כל כך הרבה שנים.
כמדינה, הייתי מציעה להקצות חלקי אחוזים מגבית המס לקרן מיוחדת הנועדת לפצות ולשלם המס שנובע מהחזרים שנוצרים מתיקונים כאלה. הלחץ על המנהל הוא שכל אישור כזה מוריד לו מתוכנית העבודה והמטרות שלו לגבייה לצרכי תקציב המדינה, והוא בעצם מתקדם שני צעדים קדימה וחצי צעד אחורה. קרן כזו וגוף נציבותי עליון בירושלים ליישום התנאים וההחזרים של פסקה זו יכולה להיות מכשיר שיאפשר למנהל להתעסק בעתיד ופחות בעבר.

הערות שוליים:

1. חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג–1963
2. ו”ע (ת”א) 1042/06  יונה קליימן נ’ מנהל מס מרכז
3. ו”ע (ת”א) 1063/02  סולטן רוזי נ’ מנהל מס שבח נתניה

המאמר נכתב ביום: 13.11.2009