מאת: דורית גבאי, רו”ח

בני זוג הידועים בציבור – האם גם הם זכאים לפטור במס רכישה והאם תקנה 11 ב’ חלה גם עליהם?

בפסק דין  עשת יורם ונגה נגד מנהל מס שבח מקרקעין עולה סוגיה מעניינת.

העובדות

העוררים נישאו בשנת 1971 בטקס נישואים פרטי. במלחמת יום הכיפורים נפצע העורר באורח קשה ונותר נכה בשיעור 90%.

בתאריך 21.2.1999 רכשו העוררים דירת מגורים וביקשו לקבל הקלה בהתאם לתקנה 11(ב), לפיה נכה ובת זוגתו ישלמו בגין דירה שרכשו במשותף, מס רכישה מופחת בשיעור 0.5%.

הבעייתיות שעלתה הייתה כי המשיב לא הכיר בעוררים כבני זוג והעניק להם את ההנחה האמורה בתקנה 11 (ב) לחוק מיסוי מקרקעין – כלומר  רק העורר זכה להקלה זו.

טענת המשיב הייתה כי בני זוג אשר אינם רשומים בצורה פורמאלית במשרד הפנים לא ניתן להכיל עליהם את הפטור האמור.

גדר המחלוקת

גדר המחלוקת העיקרית הייתה פרשנות המונח “בן זוג” והאם היא חלה על תקנה 11(ב) לחוק מיסוי מקרקעין?האם טקס נישואים פרטי זכאי לקבל את אותה התייחסות לתקנת הפטור כמו טקס נישואים שגרתי לפי הדת היהודית?

העוררים  חזרו וטענו כי הדיבור “בני זוג” שבתקנה 11(ב) מתייחס גם לעוררים שאינם נשואים במשרד הפנים, שכן הם נישאו בטקס קידושין פרטי לפי בחירתם האידיאולוגית ואי רצונם להינשא ברבנות האורתודוכסית.

לטענתם, רצינות נישואיהם מוכחת וכוונתם לחיות חיים משותפים די בזה כדי להעניק להם את ההקלה המבוקשת.

זאת ועוד, העותרים טוענים כי הדיבור “בני זוג” לא יוחד אך ורק לבני זוג שנישאו כדת וכדין, וכי כיום מתייחס דיבור זה גם לשני אנשים החיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף. לעניין זה יש לראות את פסק דין  ימית וידאל נ’ מדינת ישראל.

נימוק נוסף אשר העלו כי תכליתה הספציפית של תקנה 11(ב) מדובר במטרה סוציאלית אשר מטרתה הושטת עזרה לנכה ולבן זוגו ברכישת דירה וכי לא קיים כל שוני רלוונטי בין בני זוג שנישאים ברבנות לבין בני זוג שערכו טקס קידושין פרטי כאשר תכלית החקיקה מכוונת להקל על נכה ועל בן זוגו.

המשיב מנגד, טען כי כל שיטת מס צודקת שמה לה למטרה להגשים את עקרונות השוויון האופקי והניטרליות.

קשה להכריע מהו משטר מס ראוי שיחול על בני זוג לאור עקרון השוויון האופקי, אולם די בכך כדי להראות כי עקרון השוויון האופקי והניטרליות בדיני המס, על אף שהם משלימים זה את זה, אינם מובילים למסקנות זהות בכל מקרה ומקרה ועל המחוקק לתת משקל מתאים לכל אחד מהם בקביעת שיטת המס הראויה.

המשיב התריע מפני פרשנות מרחיבה של המונח “בן זוג” אשר תגרור קשיי הגדרה והוכחה, תפגע בוודאות החבות במס, תחייב את שלטונות המס לבקש הצהרה מהמוכר אם יש לו ידוע/ה בציבור, תיצור חיכוכים ומחלוקות שיעסיקו גם את ועדת הערר.

ההכרעה

על פי החלטת בית המשפט – ברור כי התקנה נועדה להטיב עם נכים ובני זוג שאחד מהם נכה. התשתית העובדתית שנפרשה בפניהם לא מותירה כל ספק כי העוררים עונים על ההגדרה של ידועים בציבור כבני זוג. משכך, כאשר מדובר בהטבות הניתנות לנכים ובני זוגם, יש להחיל את עקרון השוויון ולא להפלות בין זוגות נשואים כדין לבין העוררים שבחרו להינשא בדרך אחרת. עסקינן בנכים – מהווים פלח קטן מכלל רוכשי הדירות העשויים לזכות בהנחה אשר תחייב גם לגבי מס רכישה.

לפיכך, הוחלט כי העוררים הינם בני זוג וכי יש להחיל עליהם את תקנה 11(ב) לחוק מיסוי המקרקעין.