מאת: דורית גבאי, רו”ח
יוזמות חקיקה בתחום המס בישראל, ובתחום מיסוי מקרקעין, נעשו תכופות מאז תחילת שנות התשעים, עת חברי הכנסת נבחרו בפריימריז, והגישו שאילתות וקדמו בלהט מאז יוזמות חקיקת מס.
כיום, חבר כנסת שרוצה לקדם מגזר מסוים או כל תחום בחיינו, מחפש את הפתרונות, בעיקר, דרך הטבות מס או ענישה באמצעות המס. הפתרון המוצע הוא, לרוב, הפחתת מס, הקלה, או העמסה של מס.
קיימות דוגמאות למכביר.
בישראל אין כלכלה מדינית בכלל, ואין מדיניות לכלכלת נדל”ן בפרט. למעשה, אין שום תכנית יסוד שקובעת מה ישראל רוצה להיות, ואין שום שאיפה פשוטה כמו: השאיפה של ישראל היא ישראל ואזרחיה עצמאיים כלכלית, כשאז פורטים אותה לשאיפות משנה. שאיפה ביחס למדינה צריכה להיות מוגדרת, מובנת ומיושמת ללא קשר לתפיסת עולם מדינית. מבחינה כלכלית, אין תכנית אב שביחס אליה חקיקת המס נכנסת למשוואה ומסייעת ותורמת ליצירת התוכנית ולהגשמתה. אין מדיניות שכולם – אזרחי המדינה, משקיעים, בנקים, רשויות ומוסדות ציבור, ובתי המשפט – מכירים, מבינים ויכולים להתנהל ביחס אליה על בסיס קבוע. אין בנמצא מדיניות כלכלית, שניתן לתכנן לאורה צעד כלכלי, ללא חשש מכך שחקיקה חדשה תפגע לך בתוכניות – למשל, חקיקת מס על דירה שלישית, ביטול הטבות המס לרוכשי קרקעות מלפני קום המדינה ועד שנת המס 60, ולמשל, הפחתת מס רכישה בשנת 2002 ו-2003 לעידוד הרכישות של נכסים, ובכלל זה דירות, ואז הכבדה של מס רכישה בשנת 2015 והעלאתו ל-8% עבור רוכש דירה נוספת, וכן הלאה.
חוקי עידוד קיימים מראשית שנות קיומה של המדינה. בעבר, היה חוק לעידוד התעשייה, שגרם לבעלי חברות להשאיר את הכסף בחברה ולרכוש בעזרתו ציוד ולפתח את החברה.
כיום, מעודדים לחלק דיבידנדים וליהנות ממס מופחת למשך תקופה קצובה. בשנת 2002, העניקה המדינה פחת מואץ כלומר, פחת גבוה ב-50% מהשיעור הקיים, למי שירכוש וישקיע כספים ברכישת נכסי מקרקעין בישראל. פחת מואץ עוזר לשלם מס נמוך יותר בשנות השימוש בנכסי המקרקעין שמפיקים מהם הכנסה.
באותו אופן, בעת העלייה של יהודי ברית המועצות, עודדו להעמיד את דירות המגורים להשכרה, בפטור מלא ממס על דמי השכירות ממגורים. מטרתו של עידוד זה הייתה לעודד את בעלי הדירות להעמיד את דירותיהם לשימוש אחרים למגורים, לעומת שימוש למשרדים ועסקים. הפטור הזה בתוקף עד היום. מדוע?
בתיקון חוק שנכנס לתוקף מיום 1.1.2014, נתנה המדינה הטבות מס לבעלי דירות, בדמות מכירה של שתי דירות בחישוב מיסוי מיוחד ומופחת, כך שלמעשה, הרווח שנצבר עד ליום 1.1.2014, פטור ממס שבח, והרווח המחושב מיום זה ועד ליום המכירה, מחויב במס שבח בשיעור של 25%, ונקבע בחוק שהמגבלה של מכירת שתי דירות תוסר ביום 1.1.2018. משמע, נקבע בחוק כי מי שימכור דירות ביום 1.1.2018 ואילך, לא תהיה לו כל מגבלה של כמות, והוא יוכל למכור, אם ירצה, את חמש דירותיו בחישוב המיוחד והמוטב הזה.
כעת, יש פה התנגשות. מצד אחד, חוקקו חוק שמאפשר למכור שתי דירות בתקופה שבין 1.1.2014-31.12.2017 (מהלך שעוצר הזרמת דירות לשוק, ושמשמעותו היא פגיעה ביצירת היצעים של דירות), ומצד שני, הממשלה בימים של עליית מחירי דירות, טוענת שהיא מעוניינת לעודד מכירת דירות ולחסום את המשקיעים ורוכשי דירות מגורים להשקעה (דבר שנועד לעצור ביקושים לדירות). אז דרך מס רכישה גבוה, היא מנסה למנוע את הרכישה של הדירות, ודרך מס שבח, היא לא פתחה את הפתח למכור יותר משתי דירות. התוצאה המתקבלת היא שאלה לא מוכרים, כי לא ניתן לקבל את הטבת המס, ואלה לא רוכשים, בגלל נטל המס ברכישה. כך לא מתקדמים לשום מקום, והמחירים רק עולים.
קיימת חקיקה מקבילה שמטילה מיסוי נוסף על הנדל”ן בחוק התכנון והבנייה, ותשלומים נוספים בדמות תשלומים למנהל מקרקעי ישראל, שאף הם מהווים מעמסה, לא בדרך חקיקה אבל, בהחלט, עוד תשלומים, ואלה אינם מתואמים עם כלל המיסים המוטלים על ענף הנדל”ן.
הצעת החוק של ח”כ רועי פולקמן להטבות מס בחוקי עידוד היא עוד אירוע חקיקה שהוא חלק מחוסר התיאום. תיקון חוק עידוד השקעות הון הוא צעד נוסף מאותה סדרת תיקונים שאינה מתואמת עם שאר החוקים.
הפתרון לחוסר התיאום הוא, בין השאר, יצירת תכנית כזו, ונוסף על כך, קביעה שתפקיד החקיקה בנושא המיסוי צריך לעבור לשר הכלכלה. הוא אמור לחוקק חוקים לעידוד הייצור וההתרחבות שלנו בעולם ובישראל, דרך חוקי עידוד, תוך הפחתת נטל המיסוי הרובץ גם בתחום הנדל”ן.
שר הכלכלה יכול לראות בצורה ברורה את המשתנים של כלכלת ישראל בתחומים רבים, כגון תחבורה, יצוא, ייצור וכן הלאה – הוא יכול לראות את התמונה המלאה. שר האוצר, באופן מעשי, אמור להוציא את הכסף, ולא אמור לשלוט בחקיקת מס לטובת גבייה נדרשת לכיסוי התקציב או לצורך השגת הטבות מס למגזרים פוליטיים.
כיום, הכוח הנמצא בידי שר האוצר או בידי הבכיר באוצר שהוא מנהל רשות המסים, הוא כוח חסר תקדים. מנהל רשות המסים אוחז בכל חקיקת המס הישיר והעקיף תחת ידיו. כלומר, כאשר חסר כסף, פונים אליו ומבקשים ממנו לנסח חוק שישיג מס במהירות, כאילו אין עוד צדדים לעצם הטלת המס וכאילו אין לזה השפעה על עוד רכיבים בכלכלה.
כלכלה מדינית היא נכס שצריך ליצור אותו ולפעול לפיו. זוהי שפיות שתעזור ביצירת עתיד עם ודאות, ובהכנסת שליטה בתהליכים שמתרחשים פה במשק הנדל”ן.
המאמר נכתב ביום 7.6.2017
