מאת: דורית גבאי, רו”ח

במקרה קמהולץ (1) העוררת בענייננו, נדונה הסוגיה מהם מאפייני הדירה המיועדת למגורים ובהתאם האם ניתן להעניק בגינה פטור ממס השבח המקרה הזה נדון בגין מכירה משנת 1996 לפני תיקון מספר 34, מה שמצמצם את בחינת הגדרת דירת מגורים – להגדרתה בסעיף 1 לחוק, בטרם נכללה הגדרת “דירת מגורים מזכה”.

1. העהעוררת רכשה נכס מקרקעין ביוני 1994. הנכס בעת מכירתו למוכרת לא שימש בפועל למגורים. זהו נכס חד קומתי בשטח של 95 מ”ר על מגרש בשטח 205 מ”ר. הנכס לא שימש למגורים לפני מכירתו למוכרת. בחורף 1994 ערכה המוכרת שיפוצים ובין השאר ערכה התאמות למשרד מפואר יותר כולל ארבעה חדרי עבודה, תקרה דקורטיבית, חדר  המתנה ומזכירות ונורות פלורסנט והוסיפה פריט חשוב – ידית למקלחת.
2. בחודש פברואר 1996 מכרה אותו לצד ג’.
3. העוררת דיווחה על העסקה למנהל מס שבח מקרקעין בתל-אביב ובד בבד עם הדיווח הגישה הצהרה לצורך פטור ממס שבח מקרקעין.
4. הבקשה נדחתה וכך גם ההשגה על הבקשה ובשל כך הוגש הערר על ידי העוררת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
5. יודגש, כי העוררת השכירה את הנכס לצד ג’ ובחוזה השכירות צוינה העובדה כי הנכס מיועד למגורים בלבד, זאת ביודעה כי הנכס למעשה ישמש את צד ג’ כמשרד לעסק של ארגון טיולים והסעות ובהמשך אף שימש צדדים נוספים שעשו שימוש במשרד כסוכנים עצמאיים.

6. האם הדירה הנמכרת עונה להגדרת “דירת מגורים” לפי סעיף 1 לחוק ביום המכירה? כלומר, האם היא כוללת את המתקנים הפיסיים של דירת מגורים – היינו – מטבח, חדר שירותים וחדר אמבטיה ואם כן האם די בכך?

7. העוררת טוענת כי הבית שימש עד ליום המכירה על פי טיבו למגורים ואף העידה מטעמה שוכרת לה השכירה את הבית לתקופה של שנתיים ימים מיום 1.9.94. ועד ליום 1.9.96. בהתאם לכך מבקשת העוררת לפטור אותה מתשלום מס שבח על פי הגדרת סעיף 1 לחוק (2).
8. מנגד, מנהל מס שבח דחה את טענותיה לאור ממצאי חוות הדעת שני השמאים הן מטעם העוררת והן מטעמו לפיהן אין מדובר בדירת מגורים – המיועדת או המשמשת בפועל למגורים.