מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

מנהל מיסוי מקרקעין קבע שומה לפי מיטב השפיטה על קרקע שנרכשה בשנת 89. על שומה זו הוגשה השגה אשר עליה לא נתקבלה תשובה כ-17 שנה.

העובדות

קרקע נרכשה בשנת 1988 בסכום 95,595 על ידי צד א’ אשר לאחר שנה מכר את הקרקע לצד ב’ בסכום של 90,200. מנהל מיסוי מקרקעין קבע שומה על פי מיטב השפיטה על סך 318,860 אותה הפחית לאחר ההשגה לסכום של 239,000. הקונה השני לא טרח לבדוק את מצב השגתו ואף לא שילם את הסכום המוסכם.

גדר המחלוקת

וועדת הערר דנה בשאלה מהו שווי הרכישה האמיתי. כמו כן הוועדה רצתה לקבוע האם ניתנה החלטה בהשגה משנת 1988, ואפילו לא ניתנה, האם היה רשאי העורר לנקוט בעמדה של “שב ואל תעשה”, במשך תקופה של יותר מ-17 שנים עד שנזקק להיתר בניה ורק אז התעורר הצורך בתשלום המס האמור.

פסק הדין

אין זה סביר שבעל מקרקעין המיוצג על ידי עורך דין לא יעשה דבר במשך שנים רבות מיום שהגיש השגה באמצעות בא-כוחו, ולא התעניין בגורלה של ההשגה. עם זאת, מנהל מיסוי מקרקעין לא הראה שקיימת ברישומיו החלטה בהשגה. לאור נתונים אלה קבעה הוועדה כי יהיה צודק בנסיבות העניין לאפשר לעורר להשמיע את טענותיו לעניין “חישוב השווי” של המקרקעין לצורך חישוב המס, ובשאלה זו בלבד. לגבי שאלת השווי הוועדה נוקטת בגישה המקובלת וטוענת כי על מנת שדרכו של עורר בתקיפת החלטת המשיג בהשגה, או בערר תצלח, עליו להראות, בראיות אובייקטיביות, כי השווי שקבע המשיב, על פי מיטב שפיטו, אינו נכון ואינו סביר. הועדה לא מצאה כי אכן כך הדבר בענייננו, מנתונים אובייקטיבים שנמסרו לחוועדה צדק המנהל בקביעתו. מה גם שלאחר תקופה של שנה שווי הקרקע לא אמור לרדת בשישה אחוזים. במקרה של ירידת ערך שכזו על העורר לשכנע, כי התקיים תום לב וכי הנסיבות היו מיוחדות ויוצאות מן הכלל שהביאו להפחתת מחיר כה משמעותית. אשר על כן נקבע כי החלטת המנהל היתה נכונה בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בה.

הערות שוליים:
(1) ו”ע 1047/06, מרואן שורפא נ’ מדינת ישראל- מיסוי מקרקעין

#618