חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 נועד למסות את השבח האמיתי, הנובע ממכירה של זכות במקרקעין. כלומר חוק מיסוי מקרקעין חל על מי שמוכר זכות במקרקעין, מוכר נכס הון, אשר מהווה עבורו רכוש פרטי או רכוש קבוע. החוק אמנם חל על מי שעיסוקו הוא מכירת מקרקעין – כלומר עסקאות של קבלנים ויזמים, מתווכים ואחרים, אשר עיסוקם בעסקי נדל"ן, אולם במסגרת הליך מועבר מיסוי עסקאות אלה לפקודת מס הכנסה, במקום למיסוי על פי חוק זה.
לפיכך, מי שמוכר וקונה מקרקעין בישראל, דבר המהווה אצלו עיסוק, והוא עושה זאת בתדירות, בהיקפים הולכים וגדלים וכן הלאה, ההכנסות והרווחים ממימוש מקרקעין אלו אינם ממוסים במסגרת חוק מיסוי מקרקעין, אלא נכללים בחישוב ההכנסה החייבת לצרכי מס הכנסה מידי שנה בעת הגשת הדו"ח השנתי. יחד עם זאת, כאשר קבלן למשל, רכש בניין כנכס להשקעה ארוכת טווח – מכירתו תתחייב כפי המצופה, במסגרת חוק מיסוי מקרקעין.
בגדול, החוק ממסה מכירת כל מקרקעין בישראל, כמו חנות, משרד, דירת מגורים, מחסן, מרתף, גג, מלון, מוסך ומגרש חקלאי או בייעוד אחר. קיימים סעיפים והקלות במכירות של נכסים מסוימים ובמקרים מיוחדים.