מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

בפסק דין יפייפה של בית המשפט המחוזי בנצרת, רמי שטילמן נ’ מנהל מס שבח מקרקעין אזור טבריה (1), נקבע כי משעמד מקבל המתנה (ישראל שטילמן) בדרישת ההצהרה על קבלת המתנה מאביו (משה שטילמן), למנהל מיסוי מקרקעין (בנוסח החוק בשנת 1964), ומששילם המקבל את אגרת ההעברה במועדה בהתאם לחוק אגרה להעברת מקרקעין – 1950, עמד בנטל הראיה הנדרש בסעיף 27 לחוק מיסוי מקרקעין, שאכן רכש את הזכויות (ולא ירש אותן), ומכאן נובעת הזכות שלו או של יורשיו ליהנות במכירת הזכויות הללו בעתיד בשיעור מירבי של 12%.

העובדות

1. בשנת 1947 רכש משה שטילמן את המקרקעין. משה הוא האב של ישראל והסבא של רמי שטילמן.
2. בשנת 1964 העביר משה שטילמן את המקרקעין במתנה לבנו, ישראל, וביקש פטור ממס שבח בגין העברה זו בהתאם לסעיף 62 לחוק מס שבח מקרקעין בנוסחו דאז.
3. הדיווח בגין המתנה הוגש בתוך 30 ימים מיום האירוע, כנדרש בחוק.
4. ביום 25.12.1964 מנהל מס שבח אישר את הפטור לפי סעיף 62.
5. ביום 1.3.1965 נפטר האב.
6. ישראל שטילמן נפטר ויורשיו מכרו את הנכס ודרשו לחשב המס החל במכירה לפי 12%. במילים אחרות, חישוב המס אשר ביקשו לערוך לקח בחשבון שהמתנה אשר ניתנה לאביהם, ישראל, מחזירה אותם ליום הרכישה שהיה נקבע אילו הסבא – משה שטילמן היה מוכר את הזכות, היינו לפי יום רכישה של 12%.
7. מנהל מס שבח, המשיב בערר זה, לא הסכים לראות את יום הרכישה של המוכר, יורש הבן המנוח, כיום הרכישה של נותן המתנה, האב המנוח, ונימק בהחלטתו בכך שמקבל המתנה לא שילם את מס הרכישה לפני פטירתו של נותן המתנה ולכן לא חל סעיף 29 לעניין שווי רכישה או 37 לעניין יום רכישה שניהם בחוק מיסוי מקרקעין (2).
8. שומת המנהל לפי מיטב השפיטה חייבה את המוכרים, יורשי המנוח ישראל שטילמן, במס שבח בשיעור מרבי של 50%. במילים אחרות, הם קבעו את יום הרכישה של הזכויות הנמכרות כיום פטירת הסבא – 1.3.1965 ולא 1947.

גדר המחלוקת המרכזי

מהו יום הרכישה החל, לאור העובדה כי הוראות סעיף 27 בנוסחן דאז, והאם יחול שיעור מס מרבי של 12% כעמדת העוררים? האם עמדו בנטל הוכחה הנדרש בסעיף 27 לחוק?

פסק הדין

1. הצדדים סקרו את העובדות ואת הוראות החוק שהיו בתוקף בשנת 1964 – חוק מס עיזבון ואת סעיף 3(א)(3) בנוסחו אז וכן את הוראות החוק “אגרת להעברת מקרקעין” – 1950 ואת הוראות חוק מס שבח דאז. כזכור, מי שנתן מתנה ונפטר בתוך חמש שנים מיום המתנה, ייחשב המקבל ליורש הזכויות ולא כמקבלן בלא תמורה. סעיף 3(א)(3) קבע כי במקרה כזה, המתנה הינה הורשה, והנכס ייכלל בנכסי העיזבון וימוסה בהתאם לחוק מס עיזבון.
2. הוסכם כי עובדתית, המעביר קיבל את אישור מנהל מס שבח על ההעברה כפטורה לפי סעיף 62 לפני שנפטר. הוסכם כי הנכס המועבר לא נכלל בעיזבון המנוח ולא שולם מס עיזבון בגינו.
3. הוסכם כי המקבל הגיש את הדיווח ואומנם, לא שילם את אגרת ההעברה, מסיבות שאינו תלויות במקבל, ומשכך, הוא המקבל, עמד בנטל ההוכחה כי הזכויות התקבלו במתנה ולא בירושה.
4. סעיף 27 לחוק עבר שינוי בשנת 1984, אולם בנוסחו בעת ההעברה בשנת 1964 ובעת הפטירה בשנת 1965, הנוסח והתנאים בו מביאים לידי זה שההעברה הינה מתנה, ובהתאם לסעיף 29 זכאי המקבל, בעת שימכור את הזכויות לשיעור המס שהיה קיים אילו המעביר היה מוכר, היינו 12%.
5. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי יורשי המקבל זכאים ליהנות משיעור מס מקסימלי של 12% בהתאם לעיקרון רציפות המס.

פסק הדין ניתן ביום 2.6.2011.  

הערות שוליים:

(1)  ו”ע 1026-07 רמי שטילמן נ’ מנהל מס שבח מקרקעין אזור טבריה.
(2)  חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג–1963.

המאמר נכתב ביום 7.11.2013

#11