מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

במקרה פרץ נאוה (1) עלתה הסוגיה לגבי מכירת דירות מגורים – אימתי תעלה כדי עסק או עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ,וכפופה למיסוי לפי הפרק הפירותי בפקודת מס הכנסה.

העובדות

ביום 5.5.1988 רכשה המערערת  דירה ראשונה, שאותה מכרה ביום .8.1989.
ביום 3.10.1989 רכשה המערערת דירה שנייה, שאותה מכרה ביום 4.4.1990.
על המכירות של שתי הדירות קיבלה המערערת פטור ממס שבח לפי פרק חמישי אחד לחוק מיסוי מקרקעין.
פקיד השומה טען כי מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, ומשכך – מיסוי הדירות כפוף לחלק ב’ לפקודת מס הכנסה, כלומר מס  על הכנסה פירותית.

פסק דין

לא כל עסקה, שבה רוכש אדם נכס בזול ומוכרו ברווח, הופכת אותה לעסקה מסחרית.
לשם הוכחת בקיאות יש להוכיח בקיאותו של הנישום עצמו, אולם בהיעדר מומחיות שכזו ניתן לייחס לנישום מומחיותו של אחר.

מבחן זמן החזקת הנכס הוא המשמעותי ביותר לשם בחינת מסחריות עסקה בנכס מקרקעין.
עסקאות במס שבח, שפטרו את הנישום, אינן מונעות מפקיד השומה לבחון אותן מאוחר יותר.

בחינת מכלול המבחנים מעידה כי המדובר בעסקה בעלת אופי הוני פרטי, ולא  בעלת אופי עסקי.

הוחלט:

הערעור התקבל.

עמ”ה 63/97 פרץ נאוה נ’ פקיד שומה תל אביב 3, מיסים טז/5 ה-82

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

ב.א.