מאת: דורית גבאי, רו”ח

1. ביום 31.12.2002 נכרת הסכם בין ליבוביץ לבין מגדל (בניין) ניהול סוכנויות בע”מ (להלן: “מגדל”) לפיו מכרו ליבוביץ וחברת י. ליבוביץ מסחר ושירותים בע”מ (מחוסלת) (להלן: “ליבוביץ” ו”החברה”בהתאמה) 4,079,999 מניות מסוכנויות פלתורס בע”מ (להלן: “פלתורס”) תמורת סך של 6,375,000 ₪.
   בהסכם נמכרו מניות ולא צוין בו מכר מוניטין.

2. בדו”ח לשנת המס 2002, הצהירה החברה על רווח אינפלציוני חייב בגין מכירת מוניטין בסך של 5,399,959 ₪ ורווח הון אינפלציוני חייב בגין מכירת מניות בסך של 974,336 ₪.

3. ביום 24.1.2007 קבע פקיד השומה לחברה שומה לפי מיטב השפיטה לשנת המס 2002. בנימוקים לשומה, ציין פקיד השומה כי בחישוב רווח ההון ממכירת המניות, החברה אינה זכאית לסכום אינפלציוני בגין מכירת מוניטין משום שהנכס הנמכר הוא מניות ולא מוניטין, וזאת בשל העובדה שהחברה לא הרימה את נטל השכנוע כי היה במניות שנמכרו מרכיב של מוניטין שלא שולם בעת רכישתו.

4. בערעור לבית המשפט המחוזי טען ליבוביץ כי יש לייחס את המוניטין של פלתורס לחברה ששוויו הוא התמורה שנקבעה בהסכם המכירה בניכוי הון מניות של פלתורס. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של ליבוביץ להגיש חוות דעת מומחה ביחס לשווי המוניטין שלטענתו נמכר במסגרת עסקת המכר הנדונה, שכן שווי המוניטין הנו משני ואינו נחוץ להכרעה, ככל שליבוביץ רצה לבסס טענותיו על שווי המוניטין, היה עליו לעשות כן כבר בשלב ההשגה ומשלא עשה כן, אין לאפשר זאת בשלב הערעור.

5. במיוחד שבהליך השומתי עלתה ונדונה שאלת קיומו של מוניטין. אין להעמיד בפני ערכאת הערעור מסכת עובדתית חדשה.

6. האם רשאי בית המשפט של הערעור להתערב בענייני סדרי הדין של בית המשפט קמא?
7. האם העסקה הנדונה כללה מכר מניות ומוניטין כשני משתנים נפרדים בעסקה?
8. האם חוות הדעת מהווה מסכת עובדתית חדשה? והאם בשל מהות ההליך בערעור קמה חובה לקבל ראיות חדשות?

9. בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה המחלוקת בין הצדדים היא באשר לקיומו של מוניטין אשר נמכר במסגרת הסכם מכירה והגשת חוות דעת אינה נחוצה. הוכחת גובה המוניטין מעידה על עצם קיומו של המוניטין ולכן הנה נחוצה בהליך. הטענה בדבר קיומו של מוניטין הועלתה כבר בהליך השומתי.
10. ההליך השומתי שונה מההליך השיפוטי בפרוצדורה ובמהות ולא מתקיים בו דיון ממצה ויסודי, ובנסיבות העניין אף עורכי הדין לא היו מעורבים בו, ועל כן יש לאפשר הגשת חוות הדעת.
11. ההלכה הפסוקה מתירה להעלות בשלב הערעור בבית המשפט המחוזי גם טענות עובדתיות ומשפטיות שלא עלו בשלב ההשגה.

1. בהקשר של השאלה הראשונה, אופן ניהולו של ההליך מסורה בידי ערכאה דיונית וכשמדובר בעניינים שבסדרי דין אין בית המשפט שלערעור מתערב אלא אם כן ההחלטה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין. במקרה דנן, העניין אינו מצדיק זאת.
2. בהקשר של השאלה השנייה, שווי המוניטין הנו נושא משני שיהיה צורך לדון בו רק אם יקבע שהעסקה אכן כללה מכר של מוניטין.
3. בהקשר של השאלה השלישית, בשלב ההשגה צריך היה להעלות את הטענות על שווי המוניטין. אין ממש בטענה כי לפי מהות ההליך בערעור מס קמה חובה לקבל ראיות חדשות. על הנישום לכלול בהשגתו את כל טענותיו מבלי להותיר דבר עודף ולהיזכר להביאו רק בשלב הערעור.
   אכן יתכנו מצבים בהם ערכאת הערעור תראה לקבל ראיות חדשות על מנת להשיג שומת אמת אולם ענייננו אינו נמנה עם החריגים הללו.
   היות ובית המשפט לא מצא הסבר מניח את הדעת לסיבה שבשלה לא הוגשה חוות הדעת קודם לכן, בשלבי השומה, הבקשה להגשת חוות הדעת נדחית.