מאת: דורית גבאי, רו”ח
העובדות
המערערת(1) החזיקה ב- 100% ממניות חברה הנקראת “אנרקה הנדסת תעשיה אנרגיה ומיזוג אוויר בע”מ“.
בתאריך 26.5.1999, נמכרה פעילותה של חברת אנרקה לחברה אחרת בתמורה לסכום מוסכם. במסגרת ההסכם התחייבה אנרקה להפסיק את עיסוקה בתחום הצבאי. בין יתר סעיפי ההסכם הוחלט, כי אנרקה תחדל מלעשות שימוש בשמה.
תשעה חודשים לאחר כריתת ההסכם, הוקמה חברת “אנרקה 2000 בע”מ”, אשר הוחזקה על ידי המערערת בשיעור של 97%, ו- 3% הנותרים על ידי בעלה של המערערת, בנה ובתה בחלקים שווים.
ביום 7.3.2000, העבירה המערערת את מניותיה באנרקה הותיקה לאנרקה החדשה, ודיווחה על העברה זו.
כחלוף שנתיים, החליטו בעלי המניות בחברה אנרקה החדשה על פירוק מרצון. בדו”ח אשר הגישה אנרקה, דיווחה על חלוקת דיבידנד בסך של 1,677,706 ₪, כמו כן אין חולק כי במהלך חודשי קיומה בפועל אנרקה לא נכנסה לפעילות עסקית ממשית ולא הנפיקה כל חשבונית בגין פעילותה.
גדר המחלוקת
טענת פקיד השומה פתח תקווה
“פעולות הקמת החברה ביום 2.3.2000 והעברת הדיבידנד מחברת אנרקה אל החברה החדשה ופירוקה של החברה החדשה בשנת 2002 לאחר חלוף שנתיים בלבד, כשלא התקיימה בחברה החדשה כל פעילות עסקית וכל פעילות משמעותית בכלל, הינן פעולות מלאכותיות ולחלופין אלו פעולות שמטרתן הפחתת מס בלתי נאותה.”
לטענתו – לפעולות הללו לא הייתה כל מטרה או כל טעם מסחרי ממשי, לפיכך יש לעשות שימוש בסעיף 86 לפקודה אשר מתיר לפקיד השומה להתעלם מעסקאות שאחת ממטרותיהן העיקריות היא הפחתת מס בלתי נאותה.
טענות המערערים
לאחר שעמדו בכל תנאי הסעיפים 104(א) ו- 94(ב) לפקודה, חבותם במס בגין כספי דיבידנד הפירוק שקיבלו לידם הינה בשיעור של 10% בלבד. לטענתם, מדובר בתשלום ותכנון מס לגיטימי, אשר הינו בגדר זכותם של המערער וחובתו של המייצג.
בנוסף, לטענתם – הצטברות נסיבות הובילו להקמה ופירוק של חברת אנרקה החדשה והן מהוות את הטעם שבסיס התנהלותם. המערערים חזרו והדגישו כי התנהלותם התבצעה בהתאם לסעיף 104(א) לפקודה, ולטענתם אין כל קביעה של המחוקק בדבר תנאי לתכלית העסקית ו/או הכלכלית.
פסק הדין
בית המשפט דן בסוגיה, ומוצא לנכון לצטט התפתחות מהפסיקה מתוך פסק הדין בפרשת ארנון(2).
לטענת בית המשפט, המערערים מנו שני טעמים מרכזיים להקמת חברת אנרקה החדשה, וקובע כי אין חולק כי אנרקה הישנה לא שינתה את שמה ולא פורקה, וכי החברה אנרקה החדשה עושה שימוש במונח “אנרקה” בשמה.
בנוסף, ניתן לראות בצורה מוחשית כי הקמתה של חברת אנרקה החדשה נבעה מרצון המערערים להעביר אליה את הפעילות האזרחית של חברת אנרקה הישנה. לא הוצגו כל ראיות בקשר לטענה זו במהלך ההליך השומתי.
בית המשפט מחליט כי לא נמצא כל טעם להתנהלות העסקית של המערערים, אשר ביקשו לטענתם להעביר את הפעילות האזרחית לאנרקה החדשה. המערערים ראו בחברה החדשה מעין “חברת אחזקות” וככזו, הודו כי לא הייתה בה כל פעילות.
הוחלט כי אין כל פסול בשיקול דעתו של פקיד השומה, אשר קבע כי יש לראות את שרשרת הקמת החברה החדשה: העברת מניות בהתאם לסעיף 104(א) לפקודה ולהפיכתה ל”חברת אם”, חלוקת דיבידנד מ”חברת הבת” ופירוקה של חברה החדשה תוך חלוקת רווחיה בהתאם לסעיף 94(ב) לפקודה כהתנהלות מלאכותית. המערערים לא הציגו כל טעם, ובוודאי שלא הציגו כל טעם של ממש. מכלול ההתנהלות, באה בגדר עסקה מלאכותית שכל תכליתה הפחתת מס בלתי נאותה.
אין מקום להתערב בשיקול דעת המשיב, אשר בחר להתעלם מאותו מכלול ולראות את הכספים שנמשכו כדיבידנד שחולק בידי חברת אנרקה הותיקה.
הערעור נדחה. פסק הדין ניתן ביום 29.6.2010.
הערות שוליים:
(1) ע”מ 1225/07 מאיר אליהו ויהודית נ’ פקיד שומה תל אביב
(2) עמ”ה 1283/03 ארנון הראל נ’ פקיד שומה כפר סבא, מיסים כג/1
המאמר נכתב ביום 6.8.2010.
#656
