בית המשפט קבע:
בית הבראה הינו שימוש במישרין
מאת: דורית גבאי, רו”ח
מבוא
בפסק דין אגודה עות’מאנית (1) נקבע, כי בית הבראה של ההסתדרות מהווה שימוש “במישרין” של המוסד ועל כן זכאי לפטור לפי סעיף 61 (ב) לחוק מיסוי מקרקעין (2).
העובדות
העוררת, אגודה עותומאנית של קופת חולים, ניהלה בית הבראה.
בתאריך 11.1.2005, התקשרה העוררת – אשר הינה מוסד ציבורי לפי סעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין, בהסכם למכירת זכויותיה במספר חלקות. על החלקות האלה בנויים מספר מבנים המהווים חלק ממתחם בית הבראה על שם בן-דורי, שהיה ידוע בשמו הקודם – בית הבראה מגידו.
ביום 1.3.2005, הגישה העוררת למשיב הצהרה על מכירת הנכס, בצירוף שומה עצמית וחשוב מס השבח, וכן בקשה לפטור ממס הנוסף על הפטור שאושר בשיעור של 50%, בהסתמך על סעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין.
המשיב שם את מס השבח החל על מכירת כל הנכס, וביום 2.8.2005 הוצאה לעוררת שומת מס שבח זמנית לתשלום מס שבח המהווה את מחצית המס בלא לזכות את העוררת בפטור החלקי הנוסף על המחצית הנותרת.
ביום 10.7.2006, הכיר המשיב בפטור של מחצית המס בהיות העוררת מוסד ציבורי בהתאם לסעיף (61)(ב)(2)(ב) לחוק.
העוררת הגישה השגה על שומת המשיב ולפי הערכתה, לאחר תיקון הטעות, סכום המס שיש לחייבה הוא רק שליש מסכום המס שקבע המשיב.
גדר המחלוקת
המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם מגיע לעוררת פטור נוסף לפי הסיפא של סעיף (61)(ב)(2)(ב) לחוק, למרות שלא הוכיחה כי הנכס המדובר שימש במישרין כנדרש בסעיף זה?
דיון
המבחן להענקת הפטור לפי סעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק הינו “אם המקרקעין שימשו במישרין את המוסד“. כלומר, במישרין לקידום מטרותיו הציבוריות.
אין מחלוקת שהנכס הנמכר היה בידי העוררת ושימש אותה לפחות 69% מן התקופה של 38 שנים. השאלה הינה האם השימוש של הנכס היה “במישרין”, קרי לשם קידום מטרותיה הציבוריות.
בין מטרות העוררת כמפורט בפרק ב’ לתקנותיה, צוינה המטרה “להושיט לחבריה ולבני משפחותיהם ולכל אדם אחר הזכאי עזרה רפואית…” וכן תעניק כאמור “לזכאים לעזרה ולהבראה החלמה או נופש בבית הבראה, בתי הבראה, בבתי החלמה או בתי נופש…”
נפסק בפסק דין הטכניון (3) כי:
“המילה “במישרין” אינה מוגדרת בחוק, אם גם אינה ביטוי משפטי טכני. על כן, על פי עקרונות פרשנות מקובלים, יש לייחס לה את המובן המקובל והרגיל כלפי הבריות, ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי מהותו ונסיבותיו.”
אין ספק, כי הנכס הזה שימש את מטרת העוררת במישרין. בית ההבראה שנוהל בנכס היה בגדר הושטת עזרה לחברי העוררת, לעובדיה ו”לכל אדם אחר” הזכאי לעזרה רפואית. “כל אדם אחר” משמע גם אדם שאינו נמנה על חבריה או עובדיה של העוררת.
סביר להניח שאימה של הרכזת שהייתה אחר ניתוח, נצרכה לעזרה הרפואית ונענתה. העובדה שעזרה כזאת ניתנה כמקרה חריג, אינה מוציאה אותה ממסגרת תקנות האגודה. מסקנה היא שהנכס המדובר הוקם ונוהל לצרכיה וליעדיה של העוררת בלבד. השימוש בו נעשה במישרין לשם המטרה הציבורית של העוררת.
ניהול בית ההבראה כאמור היה מימוש במישרין של המטרה שלשמה הוקמה העוררת בתחום זה. שימושה של העוררת בנכס זה היה שימוש פיזי בפועל במישרין למען מטרתה הציבורית.
העובדה שהעוררת גובה כספים עבור שירותיה כבית הבראה – אין בה כדי להפקיע ממנה את האופי של מוסד ציבורי, כפי שנקבע בפסק דין ויזרע יצחק (4):
“… גביית הכספים על ידי בית האבות אינה כשהיא לעצמה סיבה שלא להכיר במערערת כמוסד ציבורי, גם אוניברסיטאות ובתי חולים גובים כספים עבור השירותים שהם נותנים מבלי שהדבר גורע ממעמדם כמוסדות ציבור.”
פסק הדין
אין מחלוקת שהעוררת קיבלה אישור כמוסד ציבורי לצרכי מס שבח.
בחינת מטרות המוסד מוכיחה, שפעילות הבראה הייתה בין מטרותיה במסגרת הענקת טיפול רפואי לחבריה.
ניהול בית ההבראה היה שימוש במישרין של המטרה שלשמה הוקמה העוררת.
העובדה שהעוררת גובה כספים עבור שירותיה כבית הבראה, אין בה כדי להפקיע ממנה את האופי של מוסד ציבורי, כפי שנקבע בפסק דין ויזרע יצחק.
גביית כספים מהמבריאים למיניהם הינה כשרה, ונועדה להגשמה ולמימוש המטרה הציבורית של העוררת, כפי שצוין לעיל.
החלטה
הערר התקבל ביום 06.09.2007ומנהל מס שבח חויב בהוצאת בסך 5,000 ש”ח.
מילון מונחים מקצועיים
העוררת – שירותי בריאות כללית לאגודה עות’מאנית.
המשיב – מנהל מיסוי מקרקעין.
במישרין – באופן ישיר, ישירות, לא בעקיפין, בגלוי.
השגה – טענה, סתירה, התנגדות, הסתייגות.
סיפא – חלק סופי, סיום, קץ, אחרית.
הערות שוליים:
(1) ו”ע 6067/06 שירותי בריאות כללית לאגודה עות’מאנית נ’ מנהל מיסוי מקרקעין. מיסים כא/5 (אוקטובר 2007) ה-42, עמ’ 42. בוועדת ערר מס שבח מקרקעין בחיפה
(2) חוק מיסוי מקרקעין (שבח, רכישה), התשנ”ג–1963
(3) ע”א 527/60 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ’ מנהל מס שבח מקרקעין פ”ד כד(1) ע’ 554
(4) עמ”ה 50/90 ויזרע יצחק נ’ פקיד שומה ירושלים – מיסים ז/1.
נכתב ביום 8.12.2008
#245
