מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

בהעדר ועד עובדים אשר תומך בספקים של רשויות המדינה, בית המשפט הטיל את האחריות הראויה על משרדי הממשלה ומנע הרשעה של נישום בגין אי העברת מס שנוכה במקור

ציטוט מדברי כבוד השופט דן מור – השלום תל-אביב:
“אין דין הנאשם כמי שגובה ומעכב תחת ידיו, שלא כדין, את הכספים המגיעים לציבור…”
“האשם והחברה מעולם לא גבו ולא החזיקו בכספי הניכויים, לא כנאמן ולא בפועל, אלא שהכסף מעולם לא הגיע לידיהם, והלקוחות, דווקא משרדי הממשלה וחברות ממשלתיות, הם המחזיקים בכסף…”

העובדות פשוטות

הנאשמת – חברת מורפורלס בע”מ, שעיסוקה אספקת כוח אדם למשרדי ממשלה, רשות הדואר, חברות ממשלתיות ועוד – לא העבירה את המס שניכתה מעובדיה מתוך השכר ששילמה להם.

כידוע, זוהי עבירה חמורה ורשויות המסים אינן מאפשרות זאת. זה מתבטא בפעילות מהירה מצידן מיד עם היוודע החוב הזה. הן פועלות לגבייתו תחילה מתוך ניסיון להגיע להבנה ותשלום מיידי. אם לא צולחת הדרך הזו, פקיד השומה מפעיל לחץ כבד באיום ושימוש בסעיפי הפקודה לאחריות מנהל חברה לחובות חברה בגין ניכויים משכר, עד להוצאת כתבי אישום.

במקרה הנדון, לחברה לא היה מאיפה לשלם שכר עבודה והעובדה שהצליחה לשלם את שכר העבודה מעידה על האחריות הרבה שיש לה כלפי עובדיה. החברה העדיפה לשלם לעובדים ולא לפקיד השומה.
העובדה שהמדינה כלקוח לא שילמה לחברה תשלומים שהייתה חייבת לה בגין שרותי כוח אדם שקבלה, היא הסיבה לאי-העברת ניכויי המס משכר העובדים.

כידוע, פקיד השומה יכול היה להטיל עיקולים על כספי המדינה ויכול היה לדעת בקלות מהם המשרדים החייבים. אבל מנגד – זה ייקח הרבה זמן, לכן העדיף ללחוץ על החברה ועל המנהל שלה בכתב אישום.

בית המשפט עשה צדק.
בית המשפט קבע שלדעתו לא היה מקום להגיש כתב אישום.

החלטה זו ופסיקה זו מחזקת בנישומים את התקווה שמישהו שומר עליהם מפני עריצות ורמיסה באמצעות הכוח שניתן לרשות המסים.

אני אומרת את זה ממקום של מי שהייתה ברשות ויודעת כמה כוח נמצא בידיים של פקיד המס. אין צורך לבלבל בין תפקיד פקיד השומה לבין העובדה שמדובר בהגיון פשוט שצריך להפעיל – לחברה לא היה כסף לשלם כי המדינה – זו שרוצה את המס לא שילמה חוב, שבתנאי עבודה רגילים מופעלים לחצים ומנגנונים לגביה מקובלים וידועים ומוסכמים. אבל כיצד תגבה בכוח ממדינה שהיא ממונה גם על מי שמוציא אל הפועל וגובה חובות?

לסיכום:
אני מצפה שמשרדי ממשלה יתחילו לעמוד בהתחייבויותיהם – וישלמו לספקים בזמן, שלא יעכבו תשלומים ולא יאפשרו שניירות יעברו מפקיד לפקיד בתוך חודש וככה עובדים שמונה פקידים (שיושבים בחדרים סמוכים) ובמשך שמונה חודשים יסתובבו הניירות לאישור התשלום. בסופו של דבר הם ישלמו – אבל לספק נגרמו המון בעיות בשל כך – הוא הסתמך על הכסף, ומשלא הגיע הוא נכנס לבלגן לארגן פתרונות לעסק במקום לייצר ולפתח את עסקו. מצד שני, הנישומים והחברות – תתחילו לפעול לשמירה על זכויותיכם ולאכוף החוזים, ואל תתנו למדינה כלקוחה להביא אתכם למצבים כאלה. תפנו לבית המשפט האמון להגיד לה כיצד לנהוג. בתוך משרדי הממשלה אני כוללת גם רשויות מקומיות וגופים של מוסדות ציבור גדולים ששוחקים את התשלומים המגיעים והורסים עסקים שלמים. אגב, אני יכולה לכתוב מאמר שלם על הנושא הזה כיצד תשלום לספקים בזמן, ואם לא משולם בזמן – ישולם עם פיצוי ראוי – יכול להציל את הכלכלה שלנו. לסוגיה של המס וכתב האישום יש היסטוריה של מקרים שבית המשפט ביטל האישום בגין אי-העברת מס שנוכה בטענה של “הגנה מן הצדק” שנולדה במקרה של התזמורת הסימפונית.