העליון קבע: לא.

פסק דין שקדם לתיקון 6 מיום 1.10.1986

1. חברת ראובן פליצה בע”מ רכשה מגרש שהיווה את הנכס היחיד שלה.
2. בשנת 1978, ביצעה החברה עסקת קומבינציה, שבמסגרתה קיבלה לידיה 11 דירות ומחצית חנות.
3. בשנת 1980, החברה נרשמה כעוסק לצורך חוק מס ערך מוסף. החנות הושכרה, ושולם מס ערך מוסף על דמי השכירות. הדירות לא הושכרו.
4. בשנת 1981, נרשמו החברה, בעלי מניותיה וחברה נוספת שבבעלותם, כ”עוסקים כאחד”.
5. בשנת 1984, התפרקה החברה מרצון, אגב העברת הדירות לבעלי מניותיה.
6. מנהל מס ערך מוסף קבע, כי העברת הדירות אגב פירוק החברה מהווה עסקה החייבת במס ערך מוסף.
7. החברה ערערה על השומה, ובית המשפט המחוזי דחה את טענת מנהל מס ערך מוסף, וקבע כי החברה אינה חייבת בתשלומי מס. על כך הגיש מנהל מס ערך מוסף ערעור זה.

8. בית המשפט בחן את הגדרת המונח “מכר”, ומצא שההגדרה רחבה דייה כדי לכלול העברת נכסים לבעלי המניות אגב פירוק מרצון. אולם עצם רישומה של החברה כעוסק במס ערך מוסף, אינו יוצר חזקה כי אכן יש לה עסק.
9. את האופי העסקי יש להסיק מן הפעילות למעשה, ואין די בעובדת הרישום לבדה. במקרה שלפנינו, לא נתקיימו המאפיינים של ריבוי נכסים ועסקאות, מומחיות ותחכום מקצועיים, פעילות אינטנסיבית וכדומה, המצביעים על ניהול עסק של מקרקעין.
10. על מנהל מס ערך מוסף מוטל הנטל להציג ראיות לקיומו של עסק בידי החברה, אך הוא לא הראה שהדירות שהתקבלו מעסקת הקומבינציה, נועדו למכירה או להשכרה.
11. מקורו של הרישום כעוסק, עלול להיות בטעות או בחוסר הבנה. ייתכן אף שהייתה כוונה עסקית, אולם הכוונה לא יצאה אל הפועל. סביר להניח שהרישום כעוסק נועד לאפשר ניכוי מס תשומות. לו הראה המנהל שאכן נוכה מס תשומות על ידי החברה, הייתה העברת הדירות חייבת במס ערך מוסף.
12. הרישום במאוחד אינו יוצר הרמת מסך בין העוסקים הרשומים, ואינו הופך את פעילותם לפעילות גוף אחד, אלא רק מחיל על הרשומים במאוחד עקרונות מדיני השותפות. לכן אין להסיק על מעמד החברה ממעמד האחרים שרשומים יחד איתה, גם אם הם עוסקים במקרקעין.
13. לסיכום, משלא נתקיימה אף אחת מהחלופות המנויות בהגדרת “עסקה” בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין, אין לראות בהעברת נכסי החברה לבעלי מניותיה, אגב פירוקה מרצון, משום עסקה החייבת במס ערך מוסף.

1. ע”א 267/86 מנהל מס ערך מוסף נ’ חברת ראובן פליצה בע”מ

המאמר נכתב ביום 3.5.2017

#421