מאת: דורית גבאי, רו”ח
מבוא
בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, י.ש.ש. עסקי מימון בע”מ נגד מס שבח תל אביב 2 (1), נקבע כי נטל ההוכחה לזכאות לפטור ממס שבח, הניתן בגין העברת נכס מקרקעין, מאיגוד מקרקעין בפירוק לבעלי המניות באיגוד, חל על המבקשים לקבל את הפטור. משלא המציאו בעלי המניות את המסמכים המוכיחים את העמידה בתנאי הזכאות, ואף לא הביאו עדויות אחרות להוכחת זכאותם – לא יינתן הפטור המבוקש.
העובדות
- בבעלותה של חברת י.ש.ש. עסקי מימון בע”מ, נכס מקרקעין.
- בחודש מרץ 1996, החליטה החברה על פירוק מרצון.
- בחודש יוני 1997, הוגשו הצהרות למס שבח בנוגע למכירת המקרקעין מהחברה לבעלי המניות בה, וכן בקשה לפטור ממס שבח, בהתאם לסעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין. מנהל מיסוי מקרקעין ביקש להמציא לו מסמכים בקשר למכירה ובקשר להיות החברה איגוד מקרקעין, אולם הוא לא קיבל אותם, ולכן דחה את הבקשה.
- גם לאחר שהוגשו השגות על החיוב במס שבח ובמס רכישה, המסמכים לא הומצאו, והמנהל דחה את ההשגות.
גדר המחלוקת
- בית המשפט מתמקד בשאלה המשפטית: האם החברה היא איגוד מקרקעין מתפרק, הזכאי לפטור ממס שבח בהתאם לסעיף 71 לחוק?
ההכרעה
- סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין מעניק פטור לאיגוד מתפרק, וזאת בהתקיים מספר תנאים: ראשית – שמדובר ב”איגוד” על פי הגדרת מושג זה בחוק; שנית – שהעסקה נעשתה אגב פירוק האיגוד המתפרק; שלישית – שהעסקה נעשתה ללא תמורה; רביעית – שבעלי הזכות באיגוד המתפרק קיבלו חלקים במקרקעין באותו יחס לזכויותיהם באיגוד המתפרק; חמישית – שהזכויות במקרקעין נרשמו על שם בעלי הזכויות באיגוד, תוך שישה חודשים מיום המכירה.
- נטל ההוכחה לעמידה בתנאים הנקובים בסעיף 71 לחוק, מוטל על החברה ועל בעלי מניותיה. לו היו מומצאים המסמכים הנדרשים, למנהל מיסוי מקרקעין, המסמכים היו פותרים את שאלת עמידת החברה בתנאים, והמנהל היה מעניק את הפטור המבוקש ממס שבח. אולם המסמכים לא הומצאו, ולמנהל לא הייתה ברירה אלא לדחות את ההשגה. משלא הומצאו המסמכים, בעלי המניות לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.
- בעלי המניות העלו טענה, כי המנהל לא קבע מועד שעד אליו יש להגיש את המסמכים, ולכן לא היה ראוי שהוא ידחה את ההשגה עקב אי המצאת המסמכים. הוועדה מדגישה, כי מן הראוי שטענה זו לא הייתה נטענת כלל. לא רק שהמנהל חזר וביקש להמציא לו בהקדם את המסמכים, אלא שהוא היה מוכן לקבל את המסמכים ולשנות את החלטתו, במהלך חמש השנים בהן התמשך הדיון בערר. המנהל, וגם הוועדה, הראו סבלנות רבה לבקשות של בעלי המניות, בעקבות נסיבות טרגיות שאירעו לעורך הדין של בעלי המניות, אולם המסמכים לא הומצאו.
- אם אבדו המסמכים ולכן לא הומצאו על ידי בעלי המניות, הם היו יכולים לבוא ולהעיד על העובדות הרלוונטיות או להביא עדים אחרים שיעידו על העובדות הדרושות למתן הפטור. הם לא עשו כן, וכאשר בעל דין אינו בא להעיד על העובדות הידועות לו, או שהוא אינו מביא עד מטעמו על עובדות שבידיעתו, מחדל זה פועל לרעתו של בעל הדין.
- הוועדה פסקה כי המנהל נתן החלטה סבירה ונכונה כשדחה את השגתם של החברה ושל בעלי מניותיה.
- ועדת הערר מצאה לנכון להעיר, לפנים משורת הדין, כי סעיף 89(ב) לחוק מיסוי מקרקעין מסמיך את ועדת הערר לתת החלטה “בדרך אחרת”. בהתחשב בנסיבות ובמצבו האישי של עורך הדין, ממליצה הוועדה לאשר לו להמציא למנהל את המסמכים הרלוונטיים, בתוך 45 יום ממתן החלטת הוועדה, ולאפשר למנהל לשקול מחדש את עמדתו.
הערר נדחה. ניתן ביום 23.9.2004.
נפסקו הוצאות משפט בסך 5,000 ש”ח.
דעת המחברת
גם זה יכול לקרות. יש לוועדה סמכויות רחבות יותר, מאז תיקון מספר 70 לחוק מיסוי מקרקעין, בתוקף מיום 1.4.2011. טוב שהשתמשה בסמכויות המצומצמות שהיו לה בזמנו.
הערות שוליים:
- עמ”ש 150/99, 151, 152 י.ש.ש. עסקי מימון בע”מ ואח’ נ’ מס שבח ת”א 2
המאמר נכתב ביום 23.5.2018
#79
