מאת: דורית גבאי, רו”ח

מבוא

בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, מדינת ישראל – מנהל מס הכנסה מיסוי מקרקעין נגד מרים כדורי (1), ביקשה המדינה לסלק על הסף, עתירה כנגד הליכי גבייה שננקטו נגד מרים, בגין חוב מס שבח שנוצר במכירת דירת בעלה. האם הנישואין הופכים את האישה לבעלת החוב בדירת בעלה? והאם היה עליה להשיג על החיוב, כנקבע בחוק מיסוי מקרקעין, או שצדקה כאשר עתרה לבית המשפט?

גדר המחלוקת

1. בית המשפט מתמקד בשאלה המשפטית: האם מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בעתירה, או שמא סמכות הדיון מוקנית לוועדת הערר, לאחר הליך השגה, מכוח סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין?

המבקש טוען

2. לפי סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין, הגורם המוסמך לדון בטענותיה של מרים הוא ועדת הערר. הליכי ההשגה והערר המנהליים עומדים לרשותה, אך היא פנתה להליך משפטי אזרחי, בניסיון לעקוף אותם. ההלכה הפסוקה קובעת, כי האמצעי לתקיפת הליכי המיסוי שננקטו נגד אדם, הסבור כי אינו חב דבר, הוא הליך ההשגה, אשר נקבע בחוק מיסוי מקרקעין, ולא הליך מנהלי או אזרחי.
   
   
3. הדבר נפסק בעניין וינברג (2), גם לעניינו של חוק מיסוי מקרקעין, וגם לעניין תקיפת הליכים על פי פקודת המיסים (גבייה) שננקטו בשל חובות מיסוי מקרקעין, ובכללם, סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין. על כן, דינם של העתירה ושל הצו הזמני במסגרתה, להתבטל מחוסר סמכות עניינית.
   
   
4. לגופו של עניין, מרים חייבת בחובות מס שבח בגין מכירת דירת בעלה, שכן על פי המידע המצוי בידי המנהל, מרים ובעלה לא נהגו בהפרדה נכסית/ רכושית.

מנגד, טענות העותרת

5. מרים עתרה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי “המנהל פעל בחוסר סמכות, חוסר סבירות, בניגוד למנהל התקין ובשיקול דעת מוטעה, עת החליט לנקוט הליכי גבייה נגדה ולעקל את משכורתה, כל זאת בגין חוב מס שבח מקרקעין, בשל מכירת נכס מקרקעין על ידי בעלה”. חובות מס השבח הם של בעלה של מרים, ולפיכך לא היה מקום לחייבה בגין חובות אלה. מרים אינה חייבת באופן כלשהו כלפי מנהל מס שבח, ולא ניתן לחייבה במס בגין מכירת הדירה, רק משום היותה אשתו של החייב.
   
   
6. העתירה אינה עוסקת בשומות שהוצאו למרים על פי חוק מיסוי מקרקעין, ולכן היא איננה יכולה להשיג עליהן או לפנות לוועדת ערר. העתירה לא מתעמתת עם חיוב או שומה, אלא מעלה טענה, לפיה המנהל הסיג גבול, בכך שזיהה את מרים עם בעלה ונקט נגדה הליכי גביית חוב לא שלה.
   
   
7. מעולם לא נערכה שומה על שמה של מרים, ומעולם לא הובאה לידיעתה כל דרישה לתשלום. ידיעתה על הדרישה היא תוצאה של הטלת העיקול, ועל כן העניין בסמכותו של בית משפט זה.
   
   
8. פסק דין שלם (3) מתייחס לבני זוג שחלה עליהם חזקת השיתוף, ואילו בענייננו, בני הזוג נישאו בשנת 1977 (חל עליהם חוק יחסי ממון). נוסף על כך, בעניין שלם ננקטו הליכי הוצאה לפועל לגביית חוב המבוסס על צ’קים שהנם יוצרי חוב. במקרה זה, להבדיל, יש להוכיח את עצם החיוב כלפי מרים, כתנאי לנקיטת ההליכים.

ההכרעה

9. לפי סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין, רשאי “הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל”, לערור על החלטות המנהל בפני ועדת ערר. בפסק דין מחקשוילי (4), נקבע שהדרך הדיונית המתאימה לאדם המבקש לטעון כי אינו חב דבר, היא הגשת השגה על השומה.
   בענייננו, המנהל טען כי “עניינה של העתירה בטענות כנגד שומות שהוצאו לעותרת על פי חוק מיסוי מקרקעין”. אולם מרים לא קיבלה מעולם כל שומה או דרישה לתשלום המס, שכן השומה הוצאה אך ורק כנגד בעלה. כמו כן, לא נשלחה אליה כל התראה בדבר חוב. דבר החוב נודע לעותרת לראשונה, בעת שעוקלה משכורתה. על כן, מרים איננה “סרבנית מס”, ואינה רשאית לפנות בהשגה כנגד החלטת המנהל, מכוח סעיף 88 לחוק. השגה מוגשת כנגד שומה, וערר מוגש כנגד החלטה בהשגה כנגד שומה.
   בעניין בלייכר (5) נאמר: “פשוטו של מקרא הוא, שעל מנת שפקיד השומה יוכל להפעיל את הכוח הנתון לו לפי סעיף 5 לפקודת המיסים ולעקל נכסים, עליו לשלוח תחילה דרישת תשלום לסרבן המס, שלפי הוראת סעיף 4 לפקודת המיסים, הוא האדם שהוטל עליו כחוק חיוב לשלם מס, והוא לא שילם אותו, אף לאחר שנשלחה לו דרישה לעשות כן, והוא הוזהר שאם לא ישלם, ייתפסו מיטלטליו”. העליון חזר על קביעה זו בעניין פלח (6), והוסיף: “השאלה המצריכה דיון בענייננו היא אם התובעת היא סרבן מס, ואם נשלחה לה דרישה כאמור בסעיף 4 לפקודת המיסים, שאם לא כן, ברור שהטלת העיקולים על נכסים וזכויות השייכים לה, היא פעולה חסרת יסוד חוקי”.
   לפיכך, נדחתה טענת העדר הסמכות. בית משפט זה מוסמך לדון בעתירה.
   השופט סובר, כי את המסקנה בדבר חובתו של אחד מבני הזוג להשתתף בחובותיו של האחר, יכול בית המשפט להסיק רק בתום בירור משפטי ושמיעת ראיות. פקיד השומה אינו יכול להגיע למסקנה כזו בעצמו, וכתוצאה מכך להפעיל סמכות מנהלית לגביית חוב מס, בלא שהדבר קיבל גושפנקה מבית המשפט. בפסק דין הרשקוביץ (7) נאמר: “על מנת לקבוע כי התובעת חייבת בחובות המס של בעלה, היה על פקיד השומה לנקוט בהליך מתאים להטלת החיוב עליה, כמו למשל, בקשה לסעד הצהרתי הקובע כי האישה חייבת בחובות הבעל”.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות, נדחית. ניתן ביום 20.5.2016.

המבקש ישלם לעותרת הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪.

דעת המחברת

נכון מאוד.
גבולות היכולת של פקידי המס צריכים להיות לנגד כולנו. זכויות יסוד קודמות למאמצי הגבייה מצד אחד, ולנסיון להבריח נכסים מצד שני. אחרת, זו דיקטטורה.

הערות שוליים:

1. עת”מ 34776-04-16 מרים כדורי נ’ מדינת ישראל – מנהל מס הכנסה מיסוי מקרקעין
2. ע”א 1656/08 וינברג נגד מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב 1
3. רע”א 8791/00 אניטה שלם נ’ טווינקו בע”מ ואח’
4. ע”א 3901/11 דוד מחקשוילי נ’ רשויות המיסים בישראל
5. ת”א 443-08 מלכה יהודית בלייכר נ’ מדינת ישראל – פקיד השומה
6. ע”א 2841-06 ‏דליה פלח נ’ מדינת ישראל – מס הכנסה
7. ת”א 23402/99 הרשקוביץ נ’ פקיד שומה חיפה

המאמר נכתב ביום 13.9.2017

#717